פסטיבל ירושלים 2019: אהבה בלתי אפשרית

(שם הסרט במקור: Un Amour Impossible)

פעם, כשהייתי ילד, הייתי צריך ללכת לבדיקה שגרתית פעם בכמה חודשים. הייתי קטן, ואמא שלי לקחה אותי. זה היה בקופת חולים מכבי ברחוב ביאליק ברמת גן. היינו לוקחים אוטובוס עד רחוב ז'בוטינסקי, ומשם הולכים ברגל. 10-15 דקות הליכה בערך. בדרך היה דוכן של נקניקיות בלחמניה. קראו לו "דליקטיב". הנקניקיות הטובות ביותר שאכלתי בחיי. כל כמה חודשים, בכל פעם שהלכתי לבדיקה השגרתית – עצרנו לאכול נקניקיה. אני זוכר את הטעם הנפלא שלה. בעיקר אני זוכר שתמיד התעצבתי שהיא נגמרה. כבר מגיל קטן למדתי שדברים טובים, דברים באמת טובים, באים באריזות קטנות, פעם בכמה זמן, ולא נמצאים כל הזמן בהישג יד.

"אהבה בלתי אפשרית" הוא סרט על אמנות החיים. על ההבנה שיש כאן אהבה גדולה, תשוקה נפלאה, אבל אפשר לחיות אותה רק פעם בכמה זמן, במנות קצובות. ובאמצע – הרבה שגרה. ושגרה זה לא דבר רע – הנה אשה שאהבה גבר אהבה גדולה. הגבר לא רוצה, לא מוכן להתחייב לה. לא רוצה להתחתן איתה. אז הוא בא והולך, נכנס ויוצא מחייה, כמעט משחק בלב שלה משחק אכזרי, אבל האשה הזאת – היא לומדת לקחת את מה שהחיים נותנים, גם אם זה מעט, ממש מעט, וגם אם זה בהפרשי זמן גדולים, לפעמים שנים בין ביקור לביקור – ובאמצע – האהבה הזאת הולידה ילדה, והטיפול היומיומי בילדה, השגרה הסיזיפית הזאת של דאגה אינסופית לבת שלך – יש בה סיפוק, ורגעים קטנים של חסד, אבל האושר הגדול – הוא מגיע לעיתים רחוקות, ובמנות קצובות.הסרט הזה הוא עיבוד של ספר, וזה ניכר. הבימוי קלאסי, הולך בכל השבילים המוכרים של האהבה, ועדיין, יש בו משהו מרגש ויפהפה. הגורם העיקרי לכך הוא הופעתה של השחקנית הראשית הנפלאה וירז'יני אפירה. עם כל פעם שאני רואה את אפירה בקולנוע, אני רק מתאהב בה יותר. מקומדיות רומנטיות קלילות ועד לדרמות עמוקות, מדובר בשחקנית עם רגישות עצומה לטקסט, והבנה עמוקה של נפש הדמות. כאן, ב"אהבה בלתי אפשרית", יש שני רגעים בהם הדמות שלה מקבלת בשורת איוב. ובשתי הפעמים היא מתעצבת עד לעמקי נשמתה, נקרעת מבפנים, אבל לא צורחת, לא צועקת, לא משתוללת, אלא שומרת על שקט. הכוח העצום של החיים של האשה הזאת, באדיבות ההופעה המרגשת של אפירה, הוא מחזיק את הסרט הזה בחיים.

כי צריך גם לומר שהחלק החלש של הסרט הוא הפרק האחרון שלו. כשהילדה כבר אשה בוגרת, והאמא כבר מבוגרת. השחקנית שמשחקת את הבת בבגרותה (ג'ני בת) לא עומדת בסטנדרט של שאר השחקניות בסרט, לא מיישרת קו עם השעתיים השקטות שלפני כן. היא עצבנית, חסרת שקט, אנרגטית. גם ההסבר שהיא מספקת למעשיו של האב מיותר ולא ממש חשוב בעיניי. הסרט לא על הגבר, אלא על האשה. על הכוח העצום שהיה לה לחיות את החיים למרות הצער הגדול שבהבנה שלא תוכל לממש את האהבה הבלתי אפשרית הזאת (כלומר, מלבד אותם כמה רגעים גנובים, מפעם לפעם). הבת רוצה יותר, ולכל אורך הסרט היא למדה מאמא שלה איך לחיות. רק שבסוף היא זורקת לפח את כל מה שהיא למדה. את היכולת להפנים, להבליג, לא לצרוח, לחיות למרות הקשיים. משהו בהתנהגות של הבת בחלק האחרון נוגד את כל מה שחוויתי למשך כשעתיים. מה גם שהסרט מסופר מנקודת המבט של הבת, מסתכלת אחורה על חייה של האם.

ועדיין, חלק גדול מהסרט יש בו כח גדול של חיים למרות הקשיים. סרט נשי, שמצליח לעבור כאבים ולמצוא רגעי אושר עילאיים קטנים, וחיוך ונחמה בחיי שגרה. סרט יפה גם אם לא שלם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל ירושלים 2019: אהבה בלתי אפשרית

  1. בקורת בגלריה של מבקר אלמוני מנוכרת ומיותרת.היא לא מנומקת דיה ושרירותית.שלא לומר קפריזית לגמרי.
    הסרט  "אלוהי הפסנתר" מוקפד,מינימליסטי,ממוקד באובססיה כפולה כבת וכאמא.ופרייס ביצעה את התפקיד מושלם.לא היה צורך להרחיב בהיבטים נוספים בחייה.האידיאה פיקס של האמא מילאה את כל החלל הקולנועי.התיקון שהיא מבצעת בשלבים ,כאשר היא נענית לאיתותי הביורוקרטיה ומתרגמת אותם לאותות גורל מתעשתת האם , פונה לשכנה שממול ושם בהבלגה ובאיפוק מדהימים מתבשל הצעד הבא.מתחוללת חשיפה רגשית ומנטלית פרי החלטה והכרעה אישיות מתוך שאיפה עמוקה ליצור חיבור עם הבן האמיתי שנטשה.
    עיוור צבעים וגוונים מי שלא רואה.
    הסרט הוא מינימליסטי,מודע לעצמו.

    ,נוגע בפחדים עמוקים לגבי צאצאים.טרוד מאד לגבי השלכת חלומות על דור ההמשך ומייצרת טעות פטאלית בהמשך.את החיים קשה ולא צריך לרמות.הסרט מעצב,מעמיק,חודר בשקט ובדריכות באחד התחומים הכי רגישים בחיינו ומצליח לעורר בנו כצופים רגשות עמוקים ודי מודחקים.

    קולנוע במיטבו.

    מנשה בן מאיר

    נשלח מסמארטפון ה-Samsung Galaxy שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s