פסטיבל ירושלים 2019: היה שלום ילד שלי

(שם הסרט במקור: So Long My Son)

קשה לי לכתוב על הסרט הזה. זה היה אתגר מלכתחילה. סרט ארוך מאוד (שלוש שעות). ובסינית. לפעמים זה כדאי. הפעם לא כל כך. בעיקר כי לא ממש הבנתי.

יש כאן, בעצם, סוג של אופרת סבון מרובת סיפורים, עם בימוי שקט, שקט מדי, ועם משחק מרשים, אבל בגלל שהסרט זז קדימה ואחורה בזמן כל הזמן (באופן אינטואטיבי, לא מסומן – בחירה קולנועית יפה, אבל מבלבלת מאוד), אני גם מאבד את הסיפורים, ובעיקר את החוט הרגשי.אז לא רק שאני לא ממש יודע מה קורה בסרט, גם הבמאי נמנע מלהראות לי הרבה מהדברים. למשל, הסרט מתחיל מאסון. האסון הזה משפיע על חיי הדמויות. מה בדיוק קרה באסון, איך התגלגלו האירועים עד לאסון – תצטרכו לחכות עוד שעתיים וחצי לוידוי של הדמות המעורבת המרכזית באירוע. אז זה יפה שהדמות מספרת על הכל, בפרטי פרטים, מבלי לחזור בפלאשבק ולהראות הכל, ומצד שני, לבנות דרמה ארוכה מאוד על אסון שלא בדיוק הבנתי מה קרה שם – זאת רק צרה אחת של הסרט הזה.

כי יש כאן עוד סיפורים שונים ומשונים. אופרת סבון ארוכה שלמרות האורך המוגזם שלה, אף סיפור לא באמת מגיע למיצוי דרמטי. למשל: המשפחה עוברת למקום אחר. הם מאמצים ילד אחר. מאיפה הוא הגיע ואיך קרה האימוץ הזה? לא ידוע. ואגב, יש לו את אותו שם כמו לילד ההוא מהאסון, שזה עוד יותר מבלבל. הם גם סנדקים של ילד ממשפחה אחרת. יש לו דודה שיש לה רומן עם האב העצוב. האמא הביולוגית שלו היא גם האחראית על האם והאב הסובלים מהאסון במפעל. והעין הפתוחה של האח הקומוניסטי הגדול פתוחה. יש סצינת קיצוצים/פיטורים מביכה למדי, שמעלה אל פני השטח את הסאבטקסט הביקורתי של הסרט הזה כלפי השלטון בצורה לא מאוד אינטלגנטית. התגעגתי למימד האנושי של האחים דארדן, או של סטפן בריזה בסרט "מלחמה", אבל כזה הוא הסרט הסיני הזה – הוא מתפזר להרבה יותר מדי כיוונים, עם כוונה שקופה מדי לביקורת על השלטונות, אבל בעצם הוא כמעט לא מתעסק בזה, ועם יותר מדי סיפורים, שלמרות האורך המוגזם של הסרט הזה, אף אחד מהם לא באמת ממצה את כל האפשרויות הדרמטיות שלו, מה גם שהסרט זז קדימה ואחורה בזמן באופן תכוף, והחוט הנראטיבי ובעיקר הרגשי שלי נקטע כל הזמן.

"היה שלום ילד שלי" הוא בלגן עצום שאם מישהו היה עושה בו סדר היה כאן סרט לא רע בכלל, כי ניכר שלבמאי יש כאן הומניות מרשימה, שבסרט עם מוקד מוגדר יותר היתה הופכת ליצירה מרגשת ואולי גם משמעותית למדי. כמו שזה, יצאתי בעיקר עייף.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל ירושלים 2019: היה שלום ילד שלי

  1. אם היית מתמקד יותר בסרט ופחות בעצמך בטוח שלא היית מוציא מתחת ידיך ביקורת ככ שטחית ואפילו מטופשת, שלא לדבר על היותה חסרת כל מעוף. הסרט לא חף ממגרעות, ונדרש מאמץ לא קטן כדי לעקוב אחר סדר הדברים והדמויות. אבל אופרת סבון? בחיים לא הייתי מעלה על הדעת תיאור קולע פחות למסכת הטרגית הנפרשת בו. אין שם ולו רגע מצחיק אחד.ולעומת זאת הרבה רגעים של התעלות ויופי יש שם. קודם כל בזכות המשחק הפנטסטי של ההורים ששכלו את בנם היחיד, סינגסינג, שטבע במאגר מים כשהיה ילד קטן. השאלה מה בדיוק הביא לידיעתו לא כל כך חשובה. ואף אחד שצופה בסרט הזה לא באמת מחכה שעתיים וחצי כדי לשמוע את הוידוי של חברו, שמשך אותו למים למרות סינגסינג לא ידע לשחות. מה שכן משנה הוא חייהם של בני הזוג בעשורים שבאו אחר כך, הייחסים המיוחדים ביניהם, והשתתפות השינויים ההיסטוריים שהתחוללו בסין בסיפורם האישי. איך כל זה נשאר מחוץ לדיווח שלך? לא ברור, אבל נראה שפשוט וויתרת לעצמך ולא ממש צפית. די מבייש. וזה כבר די מביך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s