כאב ותהילה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Dolor Y Gloria)

אחד הסרטים שאני הכי אוהב בעולם הוא "הכל אודות אמא". סרט שפדרו אלמודובר ביים ב-1999. בסוף הסרט ההוא יש הרבה מאוד הקדשות לכל מיני אנשים שהשפיעו על חייו של אלמודובר, ובסוף ההקדשה הכי חשובה – "לאמא שלי". "הכל אודות אמא" לא סיפר על במאי קולנוע, או על אמא של במאי קולנוע. הוא סיפר על אשה פיקטיבית שעוברת הרפתקאות שונות בחיים אחרי אסון שמתרחש עליה בהתחלת הסיפור. "כאב ותהילה" מספר את סיפורו של במאי קולנוע, שהוא אולי אלמודובר בעצמו (בערך). ונדמה לי שהקירבה של הבמאי/ תסריטאי למושא סרטו הקשתה עליו לקחת מרחק, ולכן הסרט הזה, עם כל ההוד והדר הפלאים שבו, לא באמת נגע בי.צריך לומר מראש: מדובר באחד הסרטים היפים של אלמודובר, ואחד הכי יפים שתראו השנה. הרי סימן ההיכר של אלמודובר הוא הצבעוניות המשכרת של הסרטים שלו. וכאן, כמו תמיד, הסרט מלא צבעים יפהפיים. ועם זאת, יש כאן שימוש לא אופייני של אלמודובר באור השמש, כי זה האור שהוא כנראה זוכר מילדותו, והאור הזה קצת מגרש את הצבעים החזקים השולטים בדרך כלל בתמונה של אלמודובר, וקצת מעקרים את האינטנסיביות הרגשית. אלמודובר יחגוג בקרוב 70, והוא אכן מביים כמו בן 70 – בקצב מדוד, לא רץ לשום מקום, ללא רצון להדהים, או ללחוץ בכוח על הדרמה. ומצד שני, גיבור הסרט הזה, אני לא ממש מבין מה כל כך מיוחד בו, מה כל כך מעניין בו, למה הוא זה שמוביל את הסיפור הזה.

מצד אחד, יש כאן מיומנות מרשימה מאוד של במאי ללהטט בין כמה מישורי זמן מבלי לאבד אותי אפילו לשניה, ומצד שני, נדמה לי שהסרט הזה בנוי פרקים פרקים, כל אחד יפה בתורו, אבל הפרקים האלו לא ממש מתחברים לכדי דמות שבאמת אכפת לי ממנה. כי הנה יש לנו סיפור על סרט ישן של הבמאי הזה. אחרי כרבע שעה, עם סצינת שיא יפה – הופ, נגמר הסיפור הזה. יש פגישה עם מישהו חשוב מהעבר – כעשר דקות יפהפיות ומרגשות (בעיקר באדיבות לאונרדו סברליה, שחקן ארגנטינאי נהדר שהקהל בארץ יכיר מ"סיפורים פרועים") – ואז, פוף, גם הוא מתפוגג מהחיים של הבמאי. גם חמש דקות מסך בערך המלוות את הבמאי סועד את אימו בימיה האחרונים גם הן יפהפיות, מלאות חמלה, מרגשות – ואז גם הפרק הזה נעלם ואיננו.

ובאמצע – הבמאי הזה. הוא לא באמת עושה משהו לכל אורך הסרט. הוא לא רוצה. הוא כואב, וחולה, וסובל פיסית, והוא בעיקר מתמכר להרואין, אבל זה יותר כדי לעשות הקבלה לתסריט שהוא התחיל לכתוב שנקרא "התמכרות", ולא כקו סיפורי בפני עצמו. בתחילת הסרט הוא נשאל: אם אתה לא כותב ולא מביים, אז מה תעשה? והוא עונה – אחיה, אני מניח. אבל הוא לא באמת חי. הוא יותר מסתכל על החיים חולפים על פניו מבעד לענני כאב והרואין.

ומצד שני, הדמות הזאת לא מעוררת רחמים. הוא לא מתענג על הכאב הזה, ואלמודובר פונה כל הזמן פניות שונות ומשונות בסיפור חייו (בעיקר לסיפור ילדותו שטוף השמש), כך שאנטוניו בנדרס, שמצד אחד עושה עבודה מרשימה ומרתקת, אין לו באמת עם מה לעבוד, כי לדמות שלו אין ממש אמביציה לעשות משהו. כך עוברים כאן בסך שחקנים שונים (כולל ססילה רות, השחקנית הראשית ב"הכל אודות אמא", כאן בהופעת אורח קצרה כבר בתחילת הסרט), והסרט הזה מגולל פרקים יפהפיים ומרגשים בחייו של אדם, כולל צירופי מקרים פלאיים שקורים רק בסרטים, או שלא, והאיש הזה, מסתבר, היה מעניין פעם, ולא בטוח שהוא מעניין היום. והסרט הזה הוא עליו, על האיש הזה, ובהתאמה, הבימוי השקול של בעל נסיון שיודע את העבודה, אחד שעורך את הסרט בלי לאבד אותי לרגע, עובד עם צבעים בצילום ובעיצוב אמנותי בצורה יפהפיה כמו שכבר למדתי לצפות ממנו, משלב מוסיקה של המוסיקאי הקבוע שלו בדיוק שאני מכיר ממנו, והסרט משובץ ברגעים יפהפיים כמו שכבר למדתי לצפות ממנו, ועדיין אני לא בטוח שהאיש הזה כמו שהוא היום שווה סרט. בטח לא כמו האמא מ"הכל אודות אמא".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “כאב ותהילה: הביקורת

  1. עובדה שאנשים יצאו באמצע….משעמם. במאי שהפך למגלומני ועשה סרט על..עצמו ולא היה שום דבר מיוחד בעצמו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s