אוסקר שפה זרה 2020: מקבץ ראשון

אז מתחילים. האקדמיה האמריקאית אמנם שינתה את השם של הקטגוריה הזאת, ומעכשיו יקרא שמה "פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר", אבל שום דבר אחר לא השתנה. כל מדינה בעולם מוזמנת לשלוח לאוסקר סרט אחד שייצג אותה, כל עוד הוא לא דובר אנגלית. באופן פרדוקסלי, ארה"ב עצמה לא יכולה להשתתף בתחרות הזאת, גם אם יש כמה סרטים אמריקאים שלא מדברים אנגלית (לדוגמא: "הפרידה", סרט אמריקאי דובר סינית, שיופץ בקרוב בישראל, הוא סרט נהדר, מרגש, וחכם. הוא לא כשיר להתמודד על האוסקר בקטגוריה הזאת).

בשנים האחרונות כמות הסרטים העומדים לשיפוט האקדמיה האמריקאית היא אסטרונומית, ועומדת על 80 עד 90 סרטים. אני מעדיף לסקור אותם במקבצים כדי לתת תשומת לב לכל סרט וסרט. הפעם, המקבץ הראשון כבר מכיל את הסרט הפייבוריט לזכיה, ועוד סרט אחד שנראה לי די סגור בחמישיה הסופית. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

אלג'יריה: פאפיצ'ה (Papicha) – מוניה מדור

לכאורה, יש כאן קונפליקט פשוט מדי, כזה שנדמה שנתפר במיוחד על ידי תסריטאים למטרות דרמה דידקטית. למעשה, אני כבר לא באמת בטוח. אפילו כאן בישראל השמרנות שמדירה נשים מרימה ראש (מכאלו שמסרבים לשמוע שירת נשים ועד כאלו שמייחדים מדרכות נפרדות לנשים ולגברים – גם מאלו יש בישראל).

הסרט האלג'יראי הזה מתרחש בשנות ה-90 באלג'יריה, אבל אני לא בטוח שהוא לא אקטואלי לישראל של 2019. הסיפור כאן הוא על חבורה של נשים, סטודנטיות צעירות, שמבקשות לארגן תצוגת אופנה. אבל זה לא נחשב צנוע. וכשהנשים מסרבות לוותר על היוזמה שלהן, יגיע כוח הזרוע. הטריילר מרשים. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן, ולא מן הנמנע שהוא יקבל תשומת לב בינלאומית נוספת.

גיאורגיה: שינדיסי (შინდისი) – דיטו צינזאדזה

(בלינק – לא טריילר, כי אם קטע קצר מהמייקינג אוף)

גיאורגיה בחרה לאוסקר סרט מלחמה. זה כנראה סרט מאוד חשוב לגיאורגים, אני רק לא ממש הצלחתי להבין על מה הוא בדיוק. מסתבר ששינדיסי הוא שם של כפר קטן על גבול גיאורגיה-רוסיה. עוד מסתבר שב-11 באוגוסט 2008 התרחש בכפר הזה קרב קטלני. הרוסים פלשו לגיאורגיה, אבל נתקלו בהתנגדות עיקשת. 17 חיילים עמדו כנגד צבא רוסי שהשתמש בתחבולות, אבל הגיאורגים נלחמו עד שמתו, כולם, לא לפני שהם גרמו גם לרוסים לא מעט אבדות. בסופו של דבר הם גם פוצצו את עצמם על הצבא הרוסי. או משהו כזה.

כלומר, מדובר בסרט מלחמה, אני רק לא הבנתי מה בדיוק הנראטיב של הסרט. מיהם הדמויות הראשיות שמובילות אותו, והאם, כשכל היריות מסביב, האם אני, שלא מכיר את הסיפור של שינדיסי, האם אני אדע מי יורה על מי, ולצד מי אני צריך להיות. אני מבין שלגיאורגים מדובר בסרט חשוב על קרב הרואי בשבילם. אני לא ממש הבנתי אם אדם לא גיאורגי שיצפה בסרט יבין וירגיש את המתרחש.

שווייץ – מסעו המופלא של פולקנברוך אל חיקה של שיקסע (Wolkenbruchs wunderliche Reise in die Arme einer Schickse) – מיכאל שטיינר

זה סרט שיכול להיות להיט ענק. בישראל. זה כבר היה להיט ענק. בשווייץ. וזה נראה כמו קומדיה טובת לב. בשביל יהודים.

סיפורו של בחור צעיר. מרדכי פולקנברוך. כפי שניתן לראות כבר בתחילת הטריילר, "מוטי" בקיצור. הוא יהודי צעיר ומשכיל. הוא מתאהב בבחורה. לא יהודיה. שיקסע. המשפחה מנסה לשדך לו כל מיני בחורות "משלנו", אבל האהבה שלו ללא יהודיה גדולה מכל השאר. האם אהבתם תצליח לצלוח את המכשולים?

זה לא נראה כמו סרט איכות. זה כן נראה כמו קראוד-פליזר חמוד מאוד ומשעשע מאוד. והשאלה היחידה היא: איך אף אחד עוד לא הביא את זה לארץ?

אירן – החיפוש של פארידה (در جستجوی فریده) – קורוש אטה, אזאדה מוסאווי

ביוני 1976, בחצר של מקדש בצפון מזרח אירן, נמצאה תינוקת נטושה. היא נמצאה ע"י השומר, וטופלה במקדש במשך 10 חודשים. אף אחד לא בא לבקשה, והיא קיבלה את השם האיראני פארידה. בתום 10 חודשים היא הועברה לבית יתומים בטהרן, וכמה ימים בודדים לאחר מכן היא אומצה ע"י גבר ואשה מהולנד.

בהגיעם להולנד הסתבר לזוג שהם בהריון, וכך נולד לפארידה (שנקראה מעכשיו אלין) אח. הילדה גדלה והתחנכה בהולנד, אבל תמיד הרגישה זרה. הוריה המאמצים לא חסכו ממנה את המידע, וסיפרו לה את האמת כבר בגיל 5. אלין-פארידה עברה ילדות ונערות שלמה בתחושת זרות בגלל המראה השונה שלה, ובגלל שהילדים היו מקניטים אותה שהאמא המאמצת היא לא האמא האמיתית שלה.

היום אלין-פארידה מתקרבת לגיל 40, והיא פתחה בלוג המבקש להתחקות אחרי הוריה הביולוגים באירן. "החיפוש של פארידה" הוא סרט דוקומנטרי המתחקה אחרי מסעה לאירן בעקבות פניה שקיבלה לבלוג שלה מגבר איראני בשם עלי עכבאר הטוען שהוא אביה (הלינק בשם הסרט מוביל לוידאו מדף מימון ההמונים של הפרויקט הזה, שם כל זה מוסבר ע"י הבמאים והדמות הראשית בעצמה). הסרט הזה אולי נראה לא מקורי מאוד, אבל אם הוא עשוי טוב, הוא יכול להיות מרגש מאוד, בעיקר כי הדמות הראשית נראית מאוד פגיעה ורגישה.

פלסטין: זה חייב להיות גן עדן (It Must be Heaven) – איליה סולימאן

אחד מיוצרי הקולנוע המקוריים והמצוינים בעולם חוזר אחרי עשור, והסרט הזה בעיניי, למרות שטרם ראיתי אותו (ונראה לי שלא יוקרן בישראל. פוליטיקה, אתם יודעים) הוא מהמועמדים העיקריים לזכייה באוסקר השנה. סרטו החדש של איליה סולימאן הוקרן השנה בפסטיבל קאן (ויצא משם עם פרס קטן ועם ביקורות גדולות), ולפי הבנתי אין בו הרבה סיפור, אלא יותר סקירה של מצבו הנוכחי של הפלסטיני הנודד (על משקל היהודי הנודד). סולימאן כתמיד משחק בעצמו בסרט, וכתמיד הוא כמעט ולא אומר מילה. הוא במאי פלסטיני (גם בסרט עצמו), שמחפש לעשות סרט על הפלסטינים, והוא נודד בעולם מנסה לעניין משקיעים בפרויקט, רק שנדמה שלכולם כבר נמאס מהפלסטינים האלו, אבל מה לעשות, הם פה, וגם הם רוצים לומר משהו. וכמו תמיד, סולימאן יעשה את זה בהומור, אבל בפנים כמעט חתומות, מביט על העולם בתמהון. אחד הסרטים הכי מסקרנים של השנה לטעמי, ומועמד די רציני לחמישיה הסופית.

קמבודיה: מוסיקת החיים (នៅក្នុងជីវិតតន្ត្រី។) – קיילי סו, סוק ויסאל

שלטון החמר רוז' בקמבודיה של שנות ה-70 הוא פצע פתוח ומדמם בקמבודיה עד היום, והסרטים שהם עושים מחטטים במורסה הזאת ללא הפסק, אבל נדמה לי שמרוב הרצון להירפא הסרטים שהם עושים לוקים בשטחיות מתסכלת. נדמה לי שהמצב עם "מוסיקת החיים" לא שונה. יש כאן נסיון לתאר את זוועת השלטון הרצחני ההוא דרך סיפור של משפחה, אבל נדמה לי גם שהסרט נוטש מהר מאוד את המימד הפרטי אנושי, ומתמסר לתיאור זוועות החמר רוז', והאנשים הסובלים הופכים לפלקטים לא מאוד מפותחים תסריטאית.

אישה אמריקאית ממוצא קמבודי חוזרת לקמבודיה של 2007 כדי להתאחד עם אמא שלה. משם הסרט חוזר ל-1968, לסיפור ההיכרות של ההורים, על רקע שיר אחד מאוד ספיציפי מההסטוריה של קמבודיה, ואח"כ הסרט עובר ל-1976, כשהאשה (האמא) בהריון, אבל הם כבר במחנה עבודה של החמר רוז', בסכנת חיים ברורה ומיידית קבועה ובפחד תמידי. הנסיון לספר לי על מציאות החיים האנושית תחת שלטון שטני ראוי להערכה, ועדיין נדמה לי שאין כאן באמת פיתוח תסריטאי אנושי מספק כדי שארגיש על בשרי את המצוקה הזאת.

אסטוניה: אמת וצדק (Tõde ja õigus) – טאנל טום

כיצד יש לפעול כאשר בריון מציק לך? להתעלם? לנסות להערים במוח על זה שמשתמש בכוח? או להגיב בכוח חזרה?

נדמה שהבחירה האסטונית לאוסקר היא סרט אינטלגנטי ומעניין על הנושא הזה. זוג נשוי במאה ה-19 רוכש חווה חקלאית כדי לגור בה ולעבוד בה. השכן הוא לא איש נחמד. כנראה מתוך מניעים אגואסיטים (הוא כנראה חושק בשטח לעצמו), השכן הזה מתנכל לדיירים האלו. בנוסף לעבודה היומיומית הקשה בחקלאות, גיבור הסיפור צריך להתמודד עם הצקות חוזרות ונשנות מהשכן הסדיסט. הוא מנסה להגיב בכל מיני דרכים, אלימות יותר או פחות.

לפי הטריילר יש כאן סרט מסקרן, רק שנדמה לי שלסרט הזה אין נוכחות בינלאומית, ואני לא יודע עד כמה ועדת האוסקר האמריקאית תהיה סבלנית כלפי סרט שהוא אולי מעניין, אבל חסר פרופיל בסצינת הפסטיבלים בעולם.

גרמניה: מחוץ למערכת (Systemsprenger) – נורה פינגשיידט

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ירושלים, אבל לא הזדמן לי לראות אותו, ועל כל מקרה, הוא נראה לי מאוד גבולי. הוא יקום וייפול על היכולת שלו לגרום לי לנסות ולהבין את הדמות הראשית, לחמול עליה.

כי מדובר בילדה בת 9. חסרת סבלנות. אלימה. כועסת. מאוד כועסת. קצת הצקות מצד ילדים, או אפילו מהמורים – והיא מיד מתפרצת, צועקת, מקללת, זורקת כסאות, ובכלל מתנהגת באלימות. אז נכון שהיא בת 9, אבל האם יש לה עתיד? מומחה לשליטה בכעסים המוצמד אליה הוא התקווה האחרונה שלה. הטריילר (היחסית מאוד ארוך, אבל שווה את הסבלנות) מצייר לי את הדמות הזאת, אני רק לא בטוח עד כמה אני יכול להבין אותה במהלך סרט שלם. "מחוץ למערכת" זכה בפרס בפסטיבל ברלין האחרון, והוא מסתובב כעת בעולם (כולל בירושלים, כאמור), אני רק לא באמת יודע עד כמה הסרט הזה טוב, והאם יש לו באמת סיכוי באוסקר.

פנמה: כולם משתנים (Todos Cambianos) – ארתורו מונטנגרו

משפחה מושלמת. אבא, אמא, ו-3 ילדים. אושר. ואז מתגלה שהאבא בעצם רוצה להיות אשה, והוא מתחיל תהליך שינוי מין. הקושי להבנה בתוך המשפחה ומחוצה לה יניע את הדרמה כאן. הסרט הזה יקום וייפול על השאלה האם הוא יצליח להימנע מדידקטיות, והאם הוא יצליח להציג דמויות ספיציפיות שעוברות משבר זהות, או שהן יהיו דמויות כלליות, ייצוגיות, ולא אנשים בשר ודם. מה גם שלסרט הזה אין נוכחות בינלאומית, כך שקשה לראות אותו מתקדם באוסקר (מה שלא אומר שזה לא סרט טוב או מעניין בפני עצמו).

דרום-קוריאה: פרזיטים (기생충) – בונג ג'ון הו

אז אפשר לסגור את התחרות הזאת. הרי זה הסרט הזוכה, לא?

זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, הסרט המצוין של הבמאי הנפלא בונג ג'ון הו, שיצא בישראל בשבוע שעבר, וזוכה להצלחה מרשימה מאוד (יחסית לסרט לא דובר אנגלית, וגם לא יחסית, אלא כהצלחה קופתית מוחלטת נקודה) – הסרט הזה מקבל את הדחיפה השיווקית המשמעותית גם בארה"ב (הפעם בצדק), והוא יופץ שם באוקטובר, שם המפיצה שלו תנסה לדחוף אותו גם למועמדויות לפרסים אחרים באוסקר (בדומה למה שקרה בשנה שעברה עם "רומא"). בינתיים, נדמה שהפרס לסרט הבינלאומי בשפה שאינה אנגלית כבר סגור על שמו.

אם טרם ראיתם (למה אתם מחכים???), "פרזיטים" מספר על משפחה של אנשים לא עשירים במיוחד שמוצאת את דרכה אל חייה של משפחה עשירה הרבה יותר. הבן הגדול מתחיל ללמד שיעורים פרטיים באנגלית את הבת הגדולה של העשירים, אחותו מתחילה ללמד שיעורי אמנות את הילד הקטן של העשירים, וגם האבא והאמא באים. אבל אז, יש התפתחויות. סרט פסיכי, מצחיק, חכם, שמנוהל ע"י אחד הבמאים הכי טובים בעולם היום. סרט גדול, שכנראה יזכה באוסקר לסרט הזר, ואולי באוסקרים נוספים.

עד כאן עשרת הסרטים הראשונים שעומדים על קו הזינוק לאוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית. יהיו עוד הרבה סרטים. יהיו עוד מקבצים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2020: מקבץ ראשון

  1. שוויץ – אכן קומדיה קומנטית חמודה, אומנם לא הכי מקורית במיוחד, אבל עדיין מאד כיפית (בעיקר בזכות דמות האמא היהודייה הטיפוסית) וגם אני מאד הופתעתי שהסרט טרם הופץ בארץ (ואפילו לא הוקרן בפסטיבל יהודי לפני שנה), במיוחד כאשר חלק מהסרט אף צולם בת"א-יפו עם קאסט ישראלי (מיטל סויסה).

    אירן – אישית זה נשמע לי כמו בחירה פוליטית מאשר אמנותית, כי התחושה היא שמדובר בסרט שאמור להראות כמה טוב באירן וכמה כדאי לחזור לשם.

    פלסטין – סרטיו הקודמים של סולימאן הוקרנו בארץ אז אני לא רואה שום סיבה שזה לא יקרה עם הסרט החדש. גם אם סולימאן עצמו ידרוש להחרים את ישראל… גם אם זה יקרה סביר להניח שיוקרן במזרח ירושלים או בחיפה.

    גרמניה – מבחינתי מדובר באחד מסרטים הטובים של השנה (ביחד עם "ואז רקדנו" שעשוי להיות הנציג השוודי) גם על פני "פריזטים" הנהדר. "מחוץ למערכת" סוחף ומרגש, והילדה היא פצצת אנרגיה אמתית. לא הייתי מזלזל ביכולת שלו לנחוס לעצמו מועמדות לאוסקר (בטח ובטח כאשר מדובר בגרמניה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s