מידסומר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Midsommar)

קולנוע "לב" עושה סוג של הפצה מצומצמת לסרט שנקרא "מידסומר". הקרנה אחת בשבוע. הייתי באחת כזאת בשבוע שעבר. היה מלא. היום יש עוד אחת. סוג של סוד שמתודלק ע"י ביקורות מתלהבות. הלכתי לבדוק. לא אהבתי.

בהרבה מאוד מקרים, כשאמריקאים עושים סרטים על תרבויות אחרות, שונות משלהם, מדובר בחוויה לא נעימה לצפייה, כי לאמריקאים יש דחף להראות לעולם עד כמה כל שאר העולם, כל מי שהוא לא אמריקאי, הם נחותים מהדמוקרטיה הגדולה בעולם, עד כמה אמריקה יודעת מה זה לחיות, ועד כמה כל השאר הם מוזרים, אחרים, שונים, משונים, ורק מחכים שאמריקה תראה להם את האור.

והנה מגיע "מידסומר".לכאורה, התשובה לזה. סיפור של סטודנטים אמריקאים שמגיעים לשוודיה כדי ללמוד על תרבות אחרת. על חלק מאוד ספיציפי של שוודיה, סוג של כת עם מנהגים מאוד מיוחדים, כדי לכתוב עליהם עבודת סמינריון מכובדת. הכוונה היא להראות את האמריקאים באים לכאורה כדי לכבד את התרבות האחרת, אבל הם לא יוכלו אלא להתנשא מעליה, ובתמורה, הם יקבלו עונש. למשל, יש סטודנט אחד שבטעות ישתין ליד עץ אחד שמסתבר שהוא קדוש לכת הזאת. מישהו מהכת יצעק עליו בשוודית, והוא יגיד: אז מה, מה כבר קרה? לא נראה אותו עד סוף הסרט. למשל.

הבעיה עם "מידסומר" היא שלכאורה הוא מנסה להזהיר אמריקאים מזלזול בכל מי שלא אמריקאי. למעשה, הסרט עצמו כל כך מלגלג על השוודים האלו, עד שאם הייתי שוודי בעצמי הייתי מאוד נעלב מ"מידסומר". מדובר בכת של אנשים לכאורה נחמדים מאוד, אבל למעשה הם סדיסטים, תאבי כח (מה שמוביל לסצינת הסקס המגוחכת והמטופשת ביותר שראיתי בחיי), וסתם מוזרים לצורך המוזרות. "מידסומר" מקדיש חלקים גדולים מהסרט כדי לתאר ריטואלים פגאניים שאין להם תכלית. וארי אסטר, הבמאי, כאילו מחייך בסדיסטיות מאחורי השפם (שאולי יש לו) מאחורי כל סצינה. אחרי סצינת ההלם הראשונה הוא עוד מספק הסבר סמי-הגיוני (מדובר, לכאורה, באנשים שמבטלים את האינדיבידואל למען טובת הכלל, ולכן אנשים זקנים, בכדי לא להכביד על הצעירים, פשוט מתאבדים), אבל שאר הסצינות הן רצף של אנשים לבושים לבן שעושים דברים מטופשים יותר או פחות ללא תכלית הגיונית.

וזה נמשך ונמשך, וארי אסטר רק מוסיף לכך סצינות מרושעות שאין להן ממש תכלית או כל אפקט דרמטי. באתי לסרט הזה עם חשש גדול. את סרטו הקודם של אסטר, "תורשתי", לא אהבתי. רציתי לתת לבמאי הזה עוד צ'אנס. את "מידסומר" אני כבר ממש שונא. בניגוד לדיעה הרווחת, לדעתי הוא לא ממש במאי טוב. כדי להדגיש רגעים דרמטיים, אסטר לוחץ בכוח, בברוטליות, וזה יוצר את האפקט ההפוך – גיחוך. אסטר מגביר את המוסיקה, את קצב העריכה, מעוות את הויזואליה (סצינות ההזיה מומחשות בהפיכת התמונה למימית, מה שהופך את הסרט הזה לוידאוקליפ של במאי שמשתעשע באלמנטים הקולנועיים על חשבון האפקט הדרמטי), ובמקום לתת לשחקנים לשחק את הדרמה, אסטר מתאהב ביכולת שלו ליצור ויזואליית Gore מדממת, והיכולת הזאת מבטלת כל אפקט דרמטי, כי היא הופכת למטרה כאן. ארי אסטר מתגלה ב"מידסומר" כבמאי שמאוהב בעצמו, בלי יכולת להקשיב לפעימות הלב הדמויות, ובמקום ללכת עם הרגש, אסטר מעדיף את ההלם הויזאולי, ובתוספת לגלוג בולט על כל האנשים כאן, הסרט הזה הופך להיות אידיוטי ומטופש כל כך, וארוך עד בלתי נסבל כמעט, עד שאני רק רוצה שייגמר כבר.

כל העולם מתלהב מארי אסטר. אני חושב שיש כאן מקרה עם במאי שיש לו כת מעריצים, אבל מבחינתי מדובר בבמאי מלא מעצמו שמצליח איכשהו ליצור סביבו הילה של איכות. לטעמי מדובר בתרמית. מאוד לא אהבתי את "תורשתי". אני ממש לא אוהב את "מידסומר". ובזאת אני נפרד מארי אסטר. תמשיך בלעדי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מידסומר: הביקורת

  1. זה סרט אימה,ולא דרמה רומנטית..כנראה שזו
    מטאפורה על יחסים דפוקים …כנראה הבמאי
    הושפע מהסרט איש הקש…
    מה שברור זה שהסרט ארוך מידי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s