לחלום בגדול: הביקורת

(שם הסרט במקור: Blinded by the Light)

לפני קרוב ל-20 שנה היה סרט בריטי שנקרא "שחקי אותה כמו בקהאם". קומדיה מחממת לב על בחורה אנגליה צעירה ממוצא הודי שיש לה כשרון יוצא דופן במשחק הכדורגל, רק שבנות כדורגלניות נחשב לא מכובד ולא ראוי במסורת השמרנית ממנה היא באה, בטח לא כקריירה. גורינדר צ'דהא ביימה את הסרט המקסים ההוא, ומאז הקריירה שלה התברברה, אבל עכשיו היא חוזרת לאור הזרקורים, כמעט 20 שנה אחרי ההצלחה ההיא, והפעם היא מספרת על בחור אנגלי. ממוצא פקיסטני. שמתמכר לשירים של איזה אמריקאי אחד, ברוס ספרינגסטין.

מבחינת פרסום, גורינדר צ'דהא בהחלט חזרה לאור הזרקורים עם הסרט הזה. סוג של קאמבק. אבל "לחלום בגדול" נחות בהרבה מהסרט המקסים שהביא לצ'דהא את הפרסום בתחילת המילניום. כי "לחלום בגדול" מאוד לא ממוקד, מפוזר מדי, שטחי מדי.כבר ההתחלה לא ממש מבשרת טובות. כותרות הפתיחה עולות על רקע של מונטאז' משנות ה-80 של אנגליה. לצד שוטים המתארים את גיבורי הסרט בסביבתם הטבעית, יש אינסרטים מיומני חדשות. ראשת הממשלה ת'אצ'ר. מהומות והפגנות. לכאורה רצון להטמיע אותי, הצופה, בתקופה שבה הסרט מתרחש. שנות ה-80. מוסיקת הפופ של התקופה. התלבושות, עיצוב השיער.

אבל הסרט הזה מנסה לתפוס הרבה יותר ממה שהוא מסוגל. הרי "לחלום בגדול" מנסה לספר על בחור שפתאום מגלה את המוסיקה של ברוס ספרינגסטין. בחור שמתרגש מהמילים של הבוס, למרות שספרינגסטין אמריקאי, והוא אנגלי ממוצא פקיסטני. אז כל החלק הראשון של הסרט משתמש במוסיקת פופ אייטיזית רק כדי לסמן לי תקופה, ולא כסמן רגשי, לא מבחינת הטקסט, ולא מבחינת הקצב, כך שההניגוד לגילווי הכמעט אלוהי של המילים של הבוס האמריקאי לא קיים כאן, מה גם שאין כאן בכלל דיון על הניגוד בין הרוק'נ'רול של ספרינגסטין לבין הפופ הטפשי יותר (דבי גיבסון) או פחות (פט שופ בויז), אז כל הרגש המוסיקלי עף מהחלון.

יותר חשוב, הסרט הזה לא באמת מצליח להתרכז בתיאור מצבו הקודר של גיבור הסיפור. תיאור הסביבה הפוליטית נמצא כאן רק ברמת ההצהרות השטחיות (המורה אומרת – בגלל מאגי ת'אצ'ר מצבנו לא טוב, למשל, אבל מה בדיוק – זה חסר בסרט). אפילו האינטרס הרומנטי של גיבור הסרט לא מצליח לרגש, כי הבחורה היא פעילה פוליטית, אבל הסרט מפספס את האלמנט הזה, כי אם הבחור לא ממש מתעניין במה שהבחורה עושה, אז אני לא באמת מתאהב ביחד איתו בבחורה הזאת.

האבא מפוטר מהעבודה, אבל אין התרכזות במצבו, ואני לא רואה את הבן באמת מגיב לאבטלה הכפויה של האבא. יש סצינות המציגות גזענות כלפי אנגלים ממוצא מזרחי, אבל אין ממש התמודדות עם זה (והבדיחה על היהודים בסרט נשארת כאן בתור דאחקה, ולא כמאירה גזענות בפני עצמה. וזה אפילו לא מצחיק). יש חבר אחד שחבר בלהקה (שאנחנו אף פעם לא רואים). גיבור הסרט כותב להם את הטקסטים, ועל זה מתבססת החברות ביניהם, אבל אם אין אפילו רגע אחד בסרט שאנחנו חווים את הטקסטים האלו קמים לתחייה באמצעות ביצוע מוסיקלי, אז אני לא באמת מרגיש את מערכת היחסים הזאת. ויש עוד חבר אחד, כזה שנותן לגיבור הסרט קסטות עם המוסיקה של ברוס ספריגסטין. הוא זה שמפגיש את האנגלי הזה עם המוסיקה האמריקאית, והם שניהם הופכים לשותפי סוד, המעריצים הכי גדולים של ברוס בלוטון הרחוקה באנגליה. אבל מה אני יודע על החבר הזה? כלום. שום דבר. בסוף הסרט יש תמונות סטילס של גיבור הסרט האמיתי, וכתוב שם שהשניים האלו חברים עד היום. אבל לא אכפת לי מזה, כי אני לא יודע כלום על החבר הזה. ויש גם עניין עם כשרון כתיבה שיש לגיבור הסרט, ויש שם גם מורה תומכת בבית הספר, אבל גם זה נמצא רק בכמה סצינות בודדות, שמפוזרות לרוחב הסרט, והאפקט הרגשי של ההצלחה של נער צעיר לבטא את עצמו מתפוגג.

כלומר – יש כאן לא מעט כדורים באוויר. לא מעט חוטי סיפור שאמורים למלא את עולמו של הגיבור. אבל כולם נשארים ברמת ההצהרה, ולא מפותחים לעומק, לא באמת יוצרים עולם מלא של בחור צעיר, ולכן כשהוא מגלה את האור, אני לא באמת מתרגש איתו. ב"שחקי אותה כמו בקאהם" היה רק סיפור אחד – סיפור הכדורגל. הפעם הראשונה שראיתי את קירה נייטלי בקולנוע, בתפקיד החברה של הגיבורה. והיה שם סרט ממוקד, עם פיתוח דמויות ראוי, שריגש והצחיק. "לחלום בגדול" מתפזר ליותר מדי כיוונים, לא באמת נכנס לעומק של אף אחד מהם, ולמרות שיש כאן אהבה אמיתית לשירי ספרינגסטין (סצינה דמויית מחזמר לצלילי אחד השירים שלו כמעט מצליחה לסחוף. כמעט), ובעיקר בעזרת שחקן ראשי אחד שמחזיק את הנוכחות שלו בסרט בצורה מרשימה (קוראים לו ויויק קאלרה), ועם כמה רעיונות בימוי חביבים הממחישים את האהבה לשירים של הבוס (בעיקר רוח ומילים באוויר), הסרט הזה בכל זאת מצליח להחזיק את העניין שלי במתרחש איכשהו, אבל היה כאן פוטנציאל להרבה יותר מזה, והוא לא מתממש.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s