איפה את ברנדט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Where'd you go, Bernadette)

כדי שאדם יהיה מאושר הוא חייב לעשות את מה שהוא אוהב. טבח חייב לבשל. מדען חייב לחקור. סופר חייב לכתוב. ארכיטקט חייב לתכנן בניינים. יש בחיים כל מיני אילוצים, כל מיני דברים שצריך לעשות (לשלם חשבונות, לעמוד בפקקים, לגדל ילדים – שטויות שכאלו, אתם יודעים), וכל אלו יכולים לשרוף הרבה זמן, הרבה אנרגיה, ולהסיט את מסלול חייו של אדם, למנוע ממנו לעסוק בתשוקה שלו, אבל אדם שמוותר על המקצוע שלו, על האהבה שלו, יהפך למריר. וזאת ברנדט. ארכיטקטית שהפסיקה לעשות את מה שארכיטקטים עושים כי…החיים.אני מחבב מאוד את ריצ'רד לינקלייטר. האיש הזה ביים כמה סרטים נפלאים, כולל טרילוגיית "לפני" ו"התבגרות". חבל שהוא לא הצליח ממש לפצח את הסיפור הזה של ברנדט. כלומר, כל פסקת הפתיחה אכן נמצאת בסרט, אבל קולנועית הסרט הזה מקרטע מאוד, ולינקלייטר לא ממש הצליח לקחת אותי למסע עם הברנדט הזאת כדי להבין את התסכול שלה. ברוב חלקי הסרט אני מסתכל בחייהם של אנשים מאוד מרירים, מאוד ציניים, כאלו ששונאים את כל סביבתם ואולי גם את עצמם. אמנם זה ברור שחוסר הגשמה עצמית הביאה את האנשים האלו למקומות האלו, אבל במשך חלק גדול מהסרט אני פשוט מסתכל על ברנדט ועל כל הסביבה שלה מתנהגים בנבזיות מתנשאת כלפי כל מי שהוא לא הם, ומאוד לא נעים לעקוב אחרי החיים של אנשים כאלו.

הסיבה שלינקלייטר לא מצליח לגרום לי לאמפטיה גם כלפי אנשים כאלו היא שהוא לא הצליח לפצח את המנגנון הסיפורי של ברנדט. הסרט הזה כל הזמן מ להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת