אוסקר שפה זרה 2020: מקבץ רביעי

מקבץ רביעי מגיע. אבל לפני כן: במקבץ השלישי דיווחתי על הבחירה של הפיליפינים לאוסקר. במקבצים האלו אני מסתמך על כמה מקורות, אבל מסתבר שהפעם הם טעו והוטעו (והיטעו אותי). "הבחירה הרשמית" של הפיליפינים היא בעצם רק אחד מהסרטים בשורטליסט שהפיליפינים שוקלים לשלוח לאוסקר, אבל הבחירה הרשמית לא נעשתה עדיין.

אני משתדל לקבץ אל כל מקבץ 10 סרטים כדי לא להעמיס יותר מדי. הפעם קיבצתי לכאן 11 בחירות חדשות של סרטים כדי לכפר על הטעות במקבץ השלישי. במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) דיווחתי על 30 סרטים, פחות הפיליפינים, ועוד 11 סרטים במקבץ הנוכחי, וביחד יש לנו כבר 40 סרטים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

מצרים: ורדים מורעלות (الورود السامة) – פאוזי סאלח

מצרים שולחת לאוסקר סרט שלפי ההתרשמות שלי, כל המטרה שלו היא לומר: הוי, כמה קשים החיים שלנו בקהיר. סיפורו של גבר צעיר שכל רצונו הוא למצוא את הדרך החוצה, למקום אחר, זוהר יותר. ושל אחותו הגדולה והאוהבת. כל כך אוהבת עד שהיא חונקת אותו לגמרי, מחבלת באירוסין שלו לסטודנטית מבטיחה, וגם מחבלת בתכניותיו של אחיה לעלות על ספינת מהגרים לכיוון איטליה. היא מטפלת באחיה, מכינה לו אוכל ודואגת לו, כדי להראות לו שהוא לא יוכל בלעדיה. אבל הוא חייב בלעדיה, בלעדי העוני והחיים הקשים של קהיר הענייה. הו. הטריילר, לפחות זה הקצר שמצאתי, הביא לי זיכרונות (לא נעימים) מהסרט הישראלי "למה עזבתני", שהתרכז באספקטים המאוד רעשניים ואמנותיים של העוני היפואי. הישראלי היה חוויה קולנועית מאוד קשה. נדמה לי שהמצרי מתרכז באספקטים האסתטיים של העוני על חשבון אלו האנושיים.

נפאל: בולבול (बुलबुल) – בינוד פודל

נפאל שולחת לאוסקר סרט טורקי. כלומר, זה סרט נפאלי, אבל הוא מתנהג כמו מה שאנחנו מכירים כ"סרט טורקי". אשה צעירה, שבעלה נסע למדינה אחרת כדי להתפרנס, מטפלת לבדה בבנה ואביו המוגבל של בן זוגה הנעדר. כדי לפרנס את עצמה בינתיים היא נוהגת במשהו שנקרא "טמפו", שאני מנחש שהוא סוג של מונית שירות. אחד מהנוסעים הקבועים בטמפו הזה מתחיל איתה ומציע לה אופק רומנטי. האם תסכים? הטריילר מציג סרט אובר דרמטי, בליווי שירים אופייניים לסוג הסרטים שמגיע מבוליווד. מהחומר שקראתי על הסרט הבנתי שמדובר בלהיט קופתי, שם, בנפאל, אבל זהו, פחות או יותר. לא נראה לי שלסרט הזה יש אפיל בינלאומי.

אוסטריה: ג'וי (Joy) – סודאבה מורטזאי

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, ודילגתי עליו כי נדמה לי שהוא אחד כזה שאמנם מבקש לדבר על נושא חשוב, אבל הוא שוכח בדרך את האנשים שסובלים. כאן מדובר על סחר בנשים. אשה ממוצא ניגרי שנמצאת במעגל הזנות האינסופי בוינה מאולצת ע"י המאדאם שלה לטפל ב"בשר טרי" – להראות לבחורה החדשה את המציאות של הבנות העוסקות בזנות בקהילה הספיציפית הזו. הטריילר, באופן מפתיע, מדבר בעיקר אנגלית, מה שגרם לי לתהות מה אחוז האנגלית בסרט הזה, ועל כל מקרה, נדמה לי שהסרט הזה דווקא נהנה להציג את הסבל של הגיבורות שלו. כך שאני לא בטוח שהסרט הזה מספיק טוב.

אורוגוואי: חלפן הכספים (Así Habló El Cambista) – פדריקו ויירוז'

מצד אחד, עושה רושם שהסרט הזה מעניין, ויש בו רגשות מבעבעים באנרגיה מטורפת, ויש בו גם שחקנית שכבר ראיתי בכמה סרטים, ואני מאוד מעריך אותה. מצד שני, אני חושש שבגלל שאני לא ממש מבין בכלכלה, יכול להיות שאני לא ממש אבין את הסרט הזה, מה גם שבשנה שעברה ראיתי את הסרט הקודם של הבמאי הזה, ולא ממש התלהבתי, ויותר מכך, אם הרגשת הלאות שליוותה את הסרט הקודם תלווה גם את זה הנוכחי, אז היא תהרוג את עצם קיומו – ההתלהבות שאמורה להתלוות להתעשרות מהירה, התלהבות שמעוורת גם את הטובים ביותר.

הסיפור מתרחש בשנות ה-70, תקופה שבה נוצרו תנאים מצוינים באורוגוואי להתעשרות למי שהבין משהו בכלכלה. גיבור הסרט מתחיל לעבוד כחלפן כספים, ובעזרת אופיו חסר הרחמים הוא רומס את כל מי שבדרכו, מלבד את אשתו הקשוחה (דולורס פונזי, שראיתי ב"הפסגה", "פאולינה", וב"טרומן", ונהניתי מהופעתה בכל השלושה האלו), והופך לאיש עשיר. עד שהוא מקבל הצעה להלבין כספים בכמות שהוא רק היה יכול לחלום עליה, רק שזה מגיע עם סיכון. הטריילר מרשים, הסיפור מרשים, הכל נראה טוב למדי, רק שאם תהיה לי אפשרות לצפות בסרט הזה, אני אגש אליו בחשש.

ספרד: כאב ותהילה (Dolor Y Gloria) – פדרו אלמודובר

ספרד הולכת על הקלף ה(די) בטוח שלה, ושולחת לאוסקר את אחד הסרטים המהוללים, היפים, והמצליחים של השנה. הבעיה של הסרט היא שבמאי הסרט עשה כבר סרטים יותר טובים בעבר, אבל גם כמו שהוא, מדובר בסרט יפהפה ומרגש. זכרונותיו של במאי קולנוע מזדקן וחולה שבים ועולים כאשר סרט חדש (אולי) מבעבע אצלו. פרקים קטנים בחיים שמבוימים ברגישות, יפהפיים ומרגשים כל אחד בפני עצמו, רק שאני לא בטוח שהם מצטרפים ליצירה אחת שלמה. ועם זאת, אחד המועמדים המרכזיים לאוסקר השנה.

בוסניה הרצגובינה: בן (Sin) – אינס טאנוביץ'

בוסניה הרצגובינה שולחת לאוסקר סרט שעל פי התרשמותי לוקח על עצמו משימה גדולה מדי, והוא לא ממש יכול לעמוד בה. הסיפור הוא על משפחה: אבא, אמא, ושני בנים. בן ה-18 הוא ילד מאומץ, אבל ארבע שנים אחרי שאימצו אותו, בעודו תינוק, האם הצליחה להרות בכל זאת, וכך יש לגיבור הסרט, נער בן 18, מאומץ, אח אחד, בן ביולוגי של האם. הסרט נפתח עם הבן המאומץ נוסע לפגוש את האם הביולוגית. היא לא מגיעה לפגישה, והנער, שהוא, מסתבר, סוג של פרא אדם, רק מתחיל להתפרע עוד יותר. סמים, סחר בנשק, והרבה מכות ומריבות עם כל מי שרק אפשר – אני לא בטוח שהסרט הזה יכול להסביר מה כל כך כואב לנער הזה שהוא צועק את נשמתו כל כך חזק וכל הזמן. בינתיים, האמא והאבא דואגים להשפעתו הרעה של הילד המאומץ על הביולוגי, ומתחילים לפקפק ביכולתם להיות הורים. יש כאן חומר עצום לדרמה חזקה, אני רק לא בטוח שהסרט הזה מטפל בדרמה הזאת בצורה שאני אפתח אמפטיה גם לפרא אדם הזה שבמרכז הסיפור.

סלובניה: הסטוריה של אהבה (Zgodovina ljubezni) – סוניה פרוסנץ'

הסרט שסלובניה שולחת לאוסקר עושה רושם של סיפור מאוד מרגש שמוכנס בכוח לתוך יצירה של אמנית שמחליטה להבליט דווקא את הצד האמנותי של היצירה, על חשבון הקשר הישיר עם הדמויות. הסיפור הוא על נערה בת 17 שמתמודדת עם מותה הפתאומי של אמא שלה, ועם גילוי הסודות שאמה המנוחה הסתירה ממנה. אה, והנערה היא גם כבדת שמיעה, כדי שהבמאית תוכל לשחק עם עיצוב הפסקול ועם יצירת עולם כמו חלומי שיתאר עולם פנימי של בחורה שגם ככה מסוגרת בעצמה בגלל בעיית השמיעה שלה, אלמנט שבעיניי מיותר ורק מעמיס על הסיטואציה הטעונה ממילא של התמודדות עם אבל.

בולגריה: אגה (Ága) – מילקו לאזרו

בולגריה שולחת לאוסקר סרט טבע. סרט נשיונל ג'יאוגרפיק. סרט שאולי יש לו חשיבות אנתרופולוגית, אבל אני בספק אם יש לו איזשהו אפקט דרמטי. והוא בכלל לא מתרחש בבולגריה, אלא במקום רחוק, צפוני, קר, ומושלג. שני אנשים חיים שם, מבודדים כמעט מהעולם. הסרט עוקב אחרי שגרת חייהם הסיזיפית והקשה. כשהאשה נעשית חולה, היא מבקשת לצאת בעקבות הבת שעזבה מזמן בגלל סכסוך משפחתי. נדמה לי שקו הסיפור הדק הוא רק תירוץ להראות עוד שוטים של שלג לבן ושל אנשים שמנסים לחיות בתנאי מזג אוויר קיצוניים כקהילה הולכת ונעלמת. הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה, ודילגתי עליו. לא מצטער על זה.

צ'ילה: עכביש (Araña) – אנדרס ווד

צ'ילה הפתיעה, וויתרה על הכוכב החדש של הקולנוע הצ'יליאני, פאבלו לאראין, שסרטו החדש הוקרן ממש לאחרונה בפסטיבל ונציה. במקומו צ'ילה בוחרת בסרט שנראה כמו הרבה סרטים דרום אמריקאים אחרים – כאלו שחוזרים לשנות ה-70 כדי לבוא חשבון עם השלטונות הצבאיים האכזריים שהיו שם אז. הבעיה היא שאנדרס ווד הוא במאי שסרט שלו כבר הוקרן בישראל לפני כ-15 שנה. קראו לסרט הזה "מצ'וקה", ואני זוכר אותו מאוד לרעה. משהו שיש בו פוטנציאל, אבל הוא מתמסמס מהר מאוד. כאן, ב"עכביש", מכר מהעבר מטלטל את חייהם של זוג אנשים לא צעירים. מסתבר שבעבר הם היו שלישיה בלתי נפרדת. הזוג הנשוי צירף אליו צלע שלישית, וביחד הם לא רק התעסקו בענייני אהבה, אלא גם בענייני פוליטיקה ומחאה, וכשאחד מהם נתפס, היה כאן גם מעשה בגידה בין חברים ואוהבים. עכשיו העבר חוזר כדי לבוא איתם חשבון. כאמור, נדמה לי שיש כאן פוטנציאל, אבל גם נדמה לי שהוא מבוזבז.

דרום אפריקה: המפרקים (Knuckle City) – ג'מיל אקס טי קובקה

מההתרשמות שלי, הסרט שדרום אפריקה שולחת לאוסקר כל כך כועס על כל העולם עד שהוא לא עוצר בשביל לכוון את הכעס שלו לעבר משהו או מישהו ספיציפי, כך שנראה שהסרט הזה הוא פשוט סימפוניה אלימה שדומה יותר לסרט אגרוף סטנדרטי למרות שהוא מנסה להיות יותר מזה. סיפור על שני אחים: אחד מתאגרף שעתידו מאחוריו. השני פושע שמשתחרר מהכלא. המתאגרף מגייס את עזרת אחיו, ובעיקר את קשריו בעולם התחתון, כדי לזכות בקאמבק של החיים. וכמובן שאתה אולי יודע איך אתה מתחיל את המסע שלך בעולם הפשע, אבל אתה בטוח לא יודע איך הדברים יתגלגלו משם. קשה לי לראות איך הסרט הזה יעניין אותי.

בוליביה: אתה פה חסר לי (Tu me Manques) – רודריגו בלוט

בוליביה שולחת לאוסקר סרט שעל פניו יש לו פוטנציאל להיות פצצת רגש מכוונת היטב ללב, כמו גם סיפור אנושי שילמד אותנו להקשיב יותר לזולת, במיוחד אם הזולת הזה קרוב אלינו ואנחנו כבר לא רואים אותו מרוב השגרה. סיפורו של אב לגבר צעיר שהתאבד בגלל חוסר היכולת שלו לצאת מהארון אל מול הוריו השמרנים. האב נוסע לניו יורק, שם בילה הבן את שנותיו האחרונות, ומנסה להתאבל על אובדן בנו ביחד עם בן הזוג של הבן, שעסוק באבל משלו, ע"י העלאת מחזה על חייו עם האהוב המנוח. לסיפור המרגש הזה נוסף סטאר פאואר לטיני בדמות אוסקר מרטינז בתפקיד האב ("סיפורים פרועים"), ובתפקיד משנה רוסי די פלמה (הידועה מסרטיו המוקדמים של אלמודובר, כמו גם מ"חולייטה"). סרט מסקרן מאוד.


עד כאן המקבץ הרביעי. יהיו עוד מקבצים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s