אד אסטרה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Ad Astra)

יש לי הרבה טענות לסרט הזה, אבל השורה התחתונה, בכל זאת, היא חיובית: יש כאן סרט מדע בדיוני מהורהר, מעניין, מגרה מחשבה. דרמטית הסרט הזה די צולע, ובכל זאת, הוא מסקרן.

כי אנחנו כבר איבדנו אמון בפוליטיקאים. באלו שמנהלים אותנו. בממסד. אולי אפילו באלהים, זה שמנהל את המנהלים. אז אנחנו נשארנו, בעצם, לבד. כי אם אף אחד לא מנהל אותנו, נשארנו אנחנו בעצמנו לנהל את עצמנו. ואז אנחנו חוטאים בחטא ההיבריס. אנחנו עוברים מקיצוניות אחת – אמונה מוחלטת בדרגים הגבוהים, לקיצוניות שניה – אמונה מוחלטת בעצמנו, ורק בעצמנו. אז אנחנו כבר לא מאמינים לאף אחד, רק לעצמנו, וגם כשאנחנו מוזהרים מסכנות אנחנו מגיבים בביטול, כי מה הם יודעים. רק אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו.

אבל המחיר של זה הוא הבדידות. והסרט הזה מנסה למצוא את שיווי המשקל בין הקשבה לאחר לבין עמידה על שלנו. יש כאן סיפור על אסטרונאוט. אבא שלו נסע פעם לחלל ונעלם. תופעה הרסנית שמתרחשת עכשיו היא אולי תגובת שרשרת למשהו שהוא עשה. עכשיו יוצא הבן בעקבות האב. הוא לאט לאט מתנתק מהוראות הממונים, עושה דברים לבד, מגלה שהממונים מסתירים ממנו דברים, עובר על ההוראות, עושה דברים בעצמו ללא אישור, ומגלה ש…

כן, זה נשמע מעניין. וזה אכן מעניין. רק שמשהו בסרט הזה פגום. יש משהו בדרך שבה ג'יימס גריי מביים את הסרט הזה שהיא מצד אחד ראויה להערכה, כי הוא לעולם לא מתפתה להפוך את סיפור המוסר הזה בחלל לכדי סרט אקשן טפשי, ולכן גריי מקפיד על בימוי מרוסן, מאוד מאוד מאוד מרוסן, אבל הוא הרבה יותר מדי מרוסן. יש כמה וכמה רגעים בסרט הזה שבנויים כמו להמשיך לקרוא