אד אסטרה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Ad Astra)

יש לי הרבה טענות לסרט הזה, אבל השורה התחתונה, בכל זאת, היא חיובית: יש כאן סרט מדע בדיוני מהורהר, מעניין, מגרה מחשבה. דרמטית הסרט הזה די צולע, ובכל זאת, הוא מסקרן.

כי אנחנו כבר איבדנו אמון בפוליטיקאים. באלו שמנהלים אותנו. בממסד. אולי אפילו באלהים, זה שמנהל את המנהלים. אז אנחנו נשארנו, בעצם, לבד. כי אם אף אחד לא מנהל אותנו, נשארנו אנחנו בעצמנו לנהל את עצמנו. ואז אנחנו חוטאים בחטא ההיבריס. אנחנו עוברים מקיצוניות אחת – אמונה מוחלטת בדרגים הגבוהים, לקיצוניות שניה – אמונה מוחלטת בעצמנו, ורק בעצמנו. אז אנחנו כבר לא מאמינים לאף אחד, רק לעצמנו, וגם כשאנחנו מוזהרים מסכנות אנחנו מגיבים בביטול, כי מה הם יודעים. רק אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו.

אבל המחיר של זה הוא הבדידות. והסרט הזה מנסה למצוא את שיווי המשקל בין הקשבה לאחר לבין עמידה על שלנו. יש כאן סיפור על אסטרונאוט. אבא שלו נסע פעם לחלל ונעלם. תופעה הרסנית שמתרחשת עכשיו היא אולי תגובת שרשרת למשהו שהוא עשה. עכשיו יוצא הבן בעקבות האב. הוא לאט לאט מתנתק מהוראות הממונים, עושה דברים לבד, מגלה שהממונים מסתירים ממנו דברים, עובר על ההוראות, עושה דברים בעצמו ללא אישור, ומגלה ש…

כן, זה נשמע מעניין. וזה אכן מעניין. רק שמשהו בסרט הזה פגום. יש משהו בדרך שבה ג'יימס גריי מביים את הסרט הזה שהיא מצד אחד ראויה להערכה, כי הוא לעולם לא מתפתה להפוך את סיפור המוסר הזה בחלל לכדי סרט אקשן טפשי, ולכן גריי מקפיד על בימוי מרוסן, מאוד מאוד מאוד מרוסן, אבל הוא הרבה יותר מדי מרוסן. יש כמה וכמה רגעים בסרט הזה שבנויים כמו סט-פיס, פלטפורמה שבה האדרנלין יומרץ, האקשן מתגבר, הסכנה נוכחת, המתח והחרדה עולים. או אמורים לעלות. כי ג'יימס גריי מסרב להנות מהרגעים האלו. הכל בסרט הזה עובד בקו רגשי אחד. זה מתחיל כבר בהתחלה, בתקלה שמפעילה את כל הסיפור הזה – יש מוסיקה שקטה, הכל כאילו עובר דרך עולמה הפנימי של הדמות הסטואית הזאת. בראד פיט מגלם אותה בקוּליות מוגזמת. אינספור פעמים בסרט הוא בודק את לחץ הדם, והוא (כמעט) תמיד נמוך. וזה אמור להיות משהו חיובי. אבל זה לא. הסרט הזה נמנע מלהעלות את המתח או להוריד אותו. יש כאן סצינות שפשוט מתחננות לקצת התרגשות, אבל גריי כאילו חושב שזה יהיה מגונה לביים סצינות אקשן בסרט שאמור לחשוב (נראה לי שכריסטופר נולאן היה עושה מטעמים מהסרט הזה).

מה גם שנדמה לי שהתסריט היה צריך לעבור עוד דראפט או שניים. יש כאן כמה דברים מאוד לא אינטלגנטים. הוייס-אובר של בראד פיט נמצא כאן כדי למלא חורים. במקום ליצור סצינות שיסבירו לי את הרגש, הסרט הזה מדבר את הרגש. יש אינספור סצינות של "הערכה פסיכולוגית", שבהן בראד פיט ממש אומר איך הדמות שלו מרגישה בכל רגע נתון, כלומר הסרט מסביר את עצמו במקום לתת לי להבין לבד. יש כאן דמות של אשה שעזבה אותו, אבל היא כמעט ולא נמצאת (מסכנה ליב טיילר: היא מופיעה כאן בתפקיד אשתו/ פרודתו של הגיבור. זמן המסך המצטבר שלה בסרט הוא בערך דקה. והיא לא אומרת אפילו מילה אחת). בכלל, נדמה לי שהיתה כאן איזושהי מלחמה בחדר העריכה, וקטעים בהשתתפותה פשוט נפלו החוצה. זה, אגב, בולט במיוחד עם הקטע הקצר עם רות' נגה: באיזשהו שלב היא עוזבת את בראד פיט והולכת לכיוון השני. השוט שמוביל אותה נמשך, כי אולי משהו קורה איתה. ואחרי כמה שניות הוא נחתך. ולא קרה איתה כלום. אז בשביל מה למשוך את השוט הזה?

ויש את העניין עם סצינות  שמרגישות לי לא נחוצות. יש איזה מרדף מכוניות על הירח. היתה לי הרגשה שיש כאן איזשהו חיקוי לסצינת יריות מתוך "סטאלקר" של אנדריי טארקובסקי. יש סטייה מיותרת מהמטרה כדי לענות לאותות מצוקה של חללית. הטיול הלא נחוץ הזה לחללית נועד רק כדי לקרוץ לקלאסיקת מדע בדיונית אחרת: "כוכב הקופים". זה כאילו מישהו רצה שנשים לב עד כמה הוא מכיר את החומר הקאנוני עליו הוא נשען, אבל זה מיותר ומאריך את הסרט ללא צורך.

כך שמצד אחד, הסרט הזה מגרה לי את המחשבה, גורם לי ללכת עם הדמות כי יש כאן סאבטקסט מסקרן, אבל באותה נשימה, הסרט הזה היה צריך לעבור עריכה נוספת (של התסריט ו/או של הסרט) לפני הגרסה הסופית שלו כדי להדק אותו, ואם אפשר, גם להוסיף קצת התלהבות במקום הטון המהורהר והנוגה כל הזמן. הסרט הזה מעניין אבל מתסכל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אד אסטרה: הביקורת

  1. מה קורה איתך?
    הסרט הוא וריאציה על אפוקליפסה עכשיו.
    ברד פיט הוא מרטין שין,טומי לי ג'ונס
    הוא ברנדו….לכן הוויס אובר..משפטים שלמים, שמתארים
    את האב, יכלו לתאר את קורץ

  2. היי איתן
    מה שלומך ?
    הייתי היום בסרט ו…כמה שאתה צודק….
    סרט עם צילום מפעים וכמה רגעים מרחיבי לב, אבל התחושה שיכל להיות טוב הרבה יותר….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s