אוסקר שפה זרה 2020: מקבץ שמיני

שלושה ימים עברו מאז פרסום המקבץ הקודם. רק 3 ימים. וכבר נוספו עוד 10 סרטים למירוץ אל האוסקר. וביחד עם שבעת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי), יש לנו כבר 80 סרטים. ועדיין עוד קצת פחות משבוע לדד-ליין. מספר עצום. במקבץ הפעם: כמה סרטים שעוד יכולים לאיים על הכתר (כולל סרט ישראלי אחד שלא מייצג את ישראל), אם מישהו מהאקדמיה האמריקאית ימצא את הידיים והרגליים שלו בשפע הגדול הזה של הסרטים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

הונג קונג: סופה לבנה 2, סוחרי הסמים (扫毒2天地对决)- הרמאן יאו

שני גיבורי הסרט היו פעם חברים באותה כנופיית פשע. הבוס קבע שבכנופייה שלו לא יעסקו בסחר בסמים, אבל אחד מהם לא היה יכול להתאפק, וסחר בסמים מהצד. בהוראת הבוס, גיבור הסרט השני חתך את האצבע של סוחר הסמים. 15 שנה לאחר מכן, סוחר הסמים קטוע האצבע עושה עסקי סמים הרבה יותר גדולים, והחייל הנאמן של הבוס הוא היום מיליארדר בזכות עצמו. הוא מציע פרס כספי למי שיחסל את עסקיו של קטוע האצבע. ויש גם קצין משטרה שאשתו נהרגה במהלך אחת הפשיטות על הכנופיה.

סרטי אקשן שכאלו מהונג קונג לא נמדדים בעלילה חכמה במיוחד, אלא בתעוזה שבבניית סצינות האקשן ובאיכות הביצוע. לפי הטריילר, הן קיימות בסרט הזה, ובטונות. זה אמור להיות בידור משובח. אבל לא מהסוג שמגיע לאוסקרים.

איטליה: הבוגד (Il Traditore) – מרקו בלוקיו

במאי ותיק ואהוב, סרט שהיה חלק מהתחרות הרשמית בפסטיבל קאן – מה רע?

הבעיה שהביקורות לא ממש התלהבו מהסרט הזה, והוא די נעזב לנפשו מאז. ההקרנות בטורונטו לא ממש העלו את קרנו, ובכל זאת, הוא הנציג האיטלקי לאוסקר השנה. סיפורו האמיתי של תומאסו בושטה, שהיה אחד מהגדולים במאפיה הסיציליאנית. בשנות ה-80, לאחר שהשתכנע שבמלחמות השליטה בין כנופיות שונות, המאפיה פנתה נגדו, הוא פנה נגד המאפיה, והפך למודיע של המשטרה. בעקבות עדותו נפתח המשפט הגדול בתולדות איטליה כנגד המאפיונרים. לפי הביקורות שקראתי, לאחר שעה (מתוך שעתיים וחצי סרט) שבה מתוארת כל האקספוזיציה הזאת, הסרט הופך לדרמת בית משפט מייגעת.

לוקסמבורג: תל אביב על האש – סאמח זועבי

האקדמיה הישראלית החליטה להתחכם ולשלוח את "ימים נוראים", אז לוקסמבורג קפצה על המציאה, והיא שולחת את הסרט הישראלי (שיש בו גם כסף מלוקסמבורג) "תל אביב על האש". אחלה סרט זה, קומי, מצחיק, ויש בו גם מחשבה על הסכסוך הזה שלנו עם הפלסטינים. בחור ערבי שחי בירושלים אבל עובד על הסט של הפקה של טלנובלה פלסטינית בשם "תל אביב על האש" חייב לעבור במחסום פעמיים ביום. אשתו של מפקד המחסום שרופה על התכנית הזאת, אז היהודי (הקצין) לוקח על עצמו להגיד לערבי (שכותב על הסדרה) מה ואיך לעשות בסדרה שלו. כמו בחיים. רק בעין קצת עקומה. סרט חכם, מצחיק, ומעורר מחשבה. רק שהוא נציג לוקסמבורג, משום מה.

ארמניה: לילה ארוך (Էրկեն Կիշեր) – אדגר באגדאסאריאן

לא כל כך הבנתי. ניסיתי למצוא קצת חומר על הסרט שהארמנים שולחים לאוסקר, וזה מה שמצאתי: מדובר על סרט שמספר שלושה סיפורים שונים. האחד בימינו אנו, ובו גבר ואשה שנישואיהם במשבר נוסעים ברכב בלילה הארמני. כביטוי לחוסר הקשר בין הבעל לאשתו, הגבר מעלה אל הרכב זונה. משם הסרט חוזר אל 1915, אל שואת הארמנים, ואח"כ גם לשנת 1013, כדי לספר 2 סיפורים נוספים, שהקשר ביניהם הוא יותר מיסטי (לפי הטריילר, מדובר באיזשהו כלב האסקי שמופיע בכל שלושת הסיפורים). נדמה לי שלספר סיפור של נישואין מתפרקים וסיפור של רצח אכזרי של כפר שלם יוצר סרט שחסר את שיווי המשקל הרציני (ואני לא יודע מה יש בסיפור השלישי), אבל הטריילר מצביע על משהו שאולי בכל זאת יש בו.

ארגנטינה: מסע של טיפשים (La Odisea de los Giles) – סבסטיאן בורנשטיין

זה נראה כמו סרט קראוד-פליזר חמוד מאוד, שלא נראה לי שיעשה משהו באוסקר, אבל הוא יכול להיות להיט קופתי לא קטן אם הוא יופץ בישראל (והוא כבר הסרט הארגנטינאי המצליח ביותר של השנה בארגנטינה). מצד שני, סרטו הקודם של סבסטיאן בורנשטיין היה "סיני בטייק אווי", והוא היה…בינוני מאוד. אז אולי לא הכל טוב בסרט הזה.

אבל אני אופטימי. כי הטריילר של הסרט הזה ממש כיפי. מדובר כאן על חבורה של אנשים לא צעירים שמצטרפים ביחד לקואופרטיב כדי לבנות איזשהו מיזם כלכלי קטן. בראשם עומד מנהל תחנת דלק, כדורגלן בעברו (ריקארדו דארין, אלא מי?). הם משוכנעים ע"י טיפוס חלקלק להשקיע את הכסף אצלו, ואז הם מגלים ש…אין כסף. הקואופרטיב מתאחד כדי לארגן שוד של אותו אחד שרימה אותם כדי להחזיר להם את הכסף שלהם (עם ריבית. יש שם, בכספת של הרמאי, גם כסף של אחרים).

רוסיה: אחרי העבר (Дылда) – קנטמיר באלאגוב

הסרט שמייצג את רוסיה באוסקר הוקרן בפסטיבל קאן, וזכה לביקורות מצוינות (ראיתי השוואות ל"רומא" מהשנה שעברה), וגם אם הטריילר לא ממש מגלה יותר מדי על הסרט, ואולי יש בסרט הזה הרבה יותר ממה שנראה בו, אבל קשה לי לגבש דיעה ממה שקראתי ושמעתי עליו. מדובר בתקופה שמיד לאחר מלחמת העולם השניה. במרכז הסרט שתי נשים שחוזרות משדה הקרב. הסרט בודק את השפעות הלם הקרב על החיים שאחרי המלחמה, במיוחד אם הנשים צריכות לתמוך ולעזור לאנשים נוספים שסובלים גם הם מתוצאות המלחמה, והכל על רקע ההרס שהמלחמה השאירה. נראה מסקרן, גם אם לא ברור עד הסוף.

ויטנאם: זעם (Hai Phượng) – לה ואן קייט

היה סרט כזה עם האלי ברי לא מזמן. "חטוף" או משהו כזה. כמו הזה עם האלי ברי, רק בויטנאמית. גיבורת הסרט היתה פעם חלק מכנופיית פשע, אבל אחרי הלידה של הבת שלה היא פרשה מחיי הפשע. כשילדתה הקטנה נחטפת ע"י חבורה העוסקת בסחר באיברים היא יודעת שהיא חייבת לחזור לכישורי הפשע שלה כדי להציל את ביתה. בטריילר ניתן לשמוע דיאלוגים כמו: "הגעת למקום הלא נכון", "אני אולי במקום הלא נכון, אבל את חטפת את הילדה הלא נכונה". כלומר, האלי ברי, או ליאם ניסן, או, במקרה הזה, טאן ואן, אבל הסרט הוא אותו סרט. לא מאוד מעניין.

אוסטרליה: ראש מעל המים (Buoyancy) – רוד ראטג'ן

הסרט האוסטרלי מספר סיפור קמבודי קשה ואכזרי. גיבור הסרט הוא ילד בן 14. הוא ומשפחתו עובדים יום יום בשדות האורז. כשהוא שומע על משרה שמתפנה באיזשהו מפעל, הנער מתפתה לשינוי אווירה, אבל השינוי הופך קשה ואכזרי, מכיוון שהוא נחטף ע"י סוחרי עבדים לעבודה בספינת דיג תאילנדית. לא רק שמדובר בעבודת פרך, אלא בהתאכזרות שרירותית של האדונים אל המשרתים, והשאלה היחידה היא: מתי ואיך יונף נס המרד? נראה כמו סרט קשה, אבל כזה ששווה לסבול בשבילו.

איסלנד: יום לבן לבן (Hvítur, Hvítur Dagur) – לינוק פאלמאסון

"הד" – הגרסה האיסלנדית. אחרי שאשתו של שוטר ותיק מתה בתאונת דרכים, הוא מתחיל לחשוד שהיא בגדה בו עם קולגה צעיר, וזה מוציא ממנו את השדים שאורבים בפנים. הסרט הזה הוא מהמדוברים בסצינת הפסטיבלים השנה, ונדמה לי שהוא יותר טוב מהגרסה הישראלית של הסיפור, כי יש בו מחשבה על האלימות הטבועה באדם, ועד כמה ניתן ללחוץ על אדם עד שהוא יתפרץ. נראה מעניין.

דנמרק: מלכת הלבבות (Dronningen) – מאי אל -טוקי

דנמרק שולחת לאוסקר סרט שראיתי בפסטיבל ירושלים, ולמרות שיש בו כמה מהמורות, אני זוכר אותו לטובה, בעיקר בגלל הצגת המשחק האמיצה והמופלאה של השחקנית הראשית, טרינה דירהולם. סיפורה של אשת משפחה מצליחה שהשגרה מכריעה אותה, והיא פוצחת ברומן חושני מאוד עם הבן החורג שלה, ואז, באותה נחישות, היא עומדת מול הסכנה ושומרת על המשפחה שלה באכזריות יוצאת דופן עם מחיר כבד מאוד. יש בסרט כמה סצנות סקס קצת בוטות מדי, ובאותה נשימה, הסרט מבוים ברגישות ומשוחק נפלא. הוא כבש את לב הקהל בפסטיבל סאנדאנס בתחילת השנה, ולא מן הנמנע שהוא יעשה את אותו הדבר לבוחרי האקדמיה האמריקאית.

עד כאן עוד 10 סרטים שנוספו לערימה שמתפקעת כבר. ועדיין ממשיכים לשמוע על עוד סרטים שמצטרפים (במקבץ הבא).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s