פסטיבל חיפה 2019: תמימות

(שם הסרט במקור: Der Unschuldige)

הסרט הזה הוא טסט קייס מעניין להקרנות סרטים בפסטיבלים בכלל. כי סרט כזה ניתן לראות רק בפסטיבל סרטים. ולפעמים יש גם סרטים כאלו. סרטים לא טובים, אבל דווקא מעניינים. כזה הוא "תמימות" – סרט חורק, מאוד חורק, אבל לא נורא בכלל, בסופו של דבר.

כי הדיון כאן הוא על דת. או יותר נכון, על הממסד הדתי. על דרכי הפעולה שלו. האם הוא באמת דואג לאדם המאמין, או דואג יותר לממסד עצמו? אז יש כאן סיפור מעניין על אשה דתיה, מאמינה. בעבר היא היתה מאוהבת בגבר שנכנס לכלא, אולי על לא עוול בכפו (ואולי הוא דווקא כן אשם). לא מזמן הוא השתחרר, והנה הוא אולי מופיע חזרה בחייה של האשה, שמאז התחתנה עם גבר אחר והקימה משפחה, ואפילו יש לה כבר שתי בנות שהגיעו לגיל העשרה.אז ראשית, הבעיה הגדולה של הסרט הזה היא חוסר הבטחון הכל כך בולט של הבימוי. האופרציה של הצילום כאן לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמה. המצלמה מוחזקת ביד כל הזמן (על סטדי-קאם, או בלי המתקן הזה, אבל בלי חצובה), ויש הרגשה שהשוטים לא ממש מתוכננים. זה בולט במיוחד בסצינות הסקס – קצת בוטות ומפורשות מדי, וגם לא ממש – הבימוי לא באמת בוחר מה לצלם ומה לא. בנוסף, העריכה לא ממש יודעת להחליט על אורך השוטים הנכון. יש הרבה יותר מדי חיתוכים, והשוטים קצרים מדי, לא נותנים לדרמה זמן להיבנות. או שלפעמים השוטים נשארים על המסך קצת יותר מדי זמן (בעיקר הנסיעות ברכב) . אני גם לא בטוח אם העריכה לא השמיטה כאן כמה סצינות חשובות. הסיפור של הבת תפור בצורה גסה לסיפור הראשי של האם, ונדמה לי שחסרה שם סצינה אחת או שתיים שתחבר בין המשבר של האמא למשבר של הבת. עניין הקופים תמוה, ואמור להיות הערה על המדע האנושי אל מול הדת (המקום שבו שואלים שאלות אל מול המקום שבו לא שואלים. הכל ישו אמר), אבל כסיפור הקופים לא ממש עומדים בפני עצמם. ויש גם עבודה לא מאוד אלגנטית עם עיצוב פס קול (בעיקר תוספות לא נעימות של סאונד של מנוע של רכב בכל הנסיעות).

גם השחקנית הראשית, שקיבלה את רוב תשומת הלב בסרט הזה, גם היא לא מאוד הרשימה אותי. היא נמצאת רוב זמן הסרט במצב קטטוני בעוצמות משתנות. היא לעולם לא נראית פשוט נורמלית. או בהלם, או הסטרית ממש, אבל לא שקטה ומגיבה כמו ביום רגיל. וכך השקיעה של האשה הזאת אל תוך המשבר לא עובדת דרמטית, כי אין כאן הדרגתיות.

יש כאן סיפור מעניין, אבל במאי שלא ממש יודע לטפל בנראטיב של עצמו. כי אפילו אם כל החלק של המאהב מהעבר שחוזר הוא רק בדמיונה של האשה (זו אפשרות, וזה גם נרמז בסצינה האחרונה של הסרט), הצילום והעריכה לא ממש מטפלים בסצינות האלו בצורה חלומית (ואם כבר, הם מעתיקים, לא מאוד באלגנטיות, מאחרים. סצינת בריכה שמתרחשת במקום שיש בו גם אורגיה הזכירה לי את "עיניים עצומות לרווחה", רק פחות, הרבה פחות מדויק בבימוי).

ובכל זאת, אנשי הדת פועלים כאן באגרסיביות מתעצמת והולכת ככל שהסרט ממשיך כדי לקיים את הקהילה הזאת, כדי להציל אחת מהקהילה שלהם, ובכך רק להגביר את כוח המשיכה של הממסד הזה, אבל זה בא על חשבון הבריאות הנפשית של האנשים כאן, והאכזריות הזאת הופכת אפילו למסוכנת, כך שנושא הסרט, למרות החריקות המאוד בולטות בבימוי, מצליח להחזיק את העניין שלי בסרט המעניין אבל הפגום הזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “פסטיבל חיפה 2019: תמימות

  1. הסרט מואר ומצולם באופן מעולה (מלאכת מחשבת) – השימוש במצלמה hand-held הוא בחירה אמנותית: אינו נתון בכל הסרט אבל כן מופיע בשוטים רבים בהם מככבת הגיבורה. צילום מעורער זה מהדהד את מצבה המעורער של הגיבורה (כבר בשוט הראשון במגרש החניה, בפתיחת הסרט, אנו נכנסים אל עולמו של אדם במשבר קיומי/אמוני). הקוף המסכן והאישה מקבילים (שים לב למאצ' קט מפני האישה אל פני הקוף במהלך הסרט), שניהם מתמודדים עם כוחות גדולים מהם בהרבה והנם חסרי אונים (המצב ה'קטטוני'/אדיש אותו הזכרת); בני האדם והאשה בפרט הם גם ה'אלוהים' של הקוף ואחראים לגורלו.
    לא ציינת את התאורה. כמעט כל הסרט כהה מאוד (גם בתוך בית המשפחה) או אפור מונוטוני ( = הדים לאפלה בה נתונה הגיבורה, שים לב לסצנות בהן היא נתונה בחושך מוחלט ומחפשת אחר דבר מה בעזרת פנס – דימוי ברור למצבה); כאשר הביקור בבריכה/מועדון מצולם בחושך כבד = ביקור בגיהנום, בבור תחתית (לצורך גאולה).
    אנו נחשפים לאור גדול רק בסוף הסרט (האשה בורחת עם מאהבה האמיתי/דמיוני; הקוף מתעורר ביער המואר) = הגיבורה מוצאת גאולה (כנראה עם עזיבת משפחתה והקהילה = עזיבת הדת הממוסדת או הדת בכלל). הסרט עוסק בשאלות תאולוגיות בסיסיות: טוב ורוע בעולמו של הבורא ('אם קיים אל, איך יתכן שאלוקים יאפשר רוע כזה או אחר..' וכו'), טיב ופרקטיקת האמונה באל (אלוקים בתיווך האדם = הכומר בכנסיה, הקהילה, בעלה. האם כל אלו נחוצים לשם אמונה?), עצם האמונה עצמה – האם אכן קיים אל? (שים לב כי נרמז בסרט שלגיבורה עבר לא-דתי הקודם למצבה הנוכחי), היחיד מול הכח האלוקי.. (אשר מצוי, אולי, בתוך היחיד עצמו בעצםץ מהי משמעות החטא (כגון, בגידה), האם מקור המוסר צריך להיות חיצוני (כנסיה) או פנימי (ידיעתו של האדם) ).

  2. אהבתי את זה שלא אמרו במפורש אם המאהב אמיתי או דמיון.. לא אוהב סרטים שמאכילים בכפית. מה גם שזה לא באמת חשוב אם הוא אמיתי או דמיון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s