כי הנה, יש שלושה אחים שיוצרים בשלושים אצבעות ידיהם סרטי אנימציה במצרים של שנות ה-30. הם לאט לאט זוכים להצלחה. אבל הסרט הזה רק מרפרף על כל שלב בדרך. לא צולל לפרטים של העשיה המאומצת, לא לסיפור הצלחה של סרט אחד מייצג שירחיב את הלב. הסרט הזה נמנע מדרמטיזציה של המשבר, של העזיבה, של הקליטה בצרפת, של הנסיון לבנות את עצמם מחדש בצרפת (יש התחלה של סיפור: נסעתי איתם לפגישה עם מפיקים בצרפת. אין המשך לסיפור הזה. מה היה שם? מה נאמר? מה היה מצב הרוח של האחים בסוף הפגישה?). והכי מתסכל: מסתבר שהיחסים בין בני המשפחה הפכו עכורים, למרות שמשפחה המורחבת גרה תחת קורת גג אחת. אבל כמו כל שאר הסרט, זה רק נאמר מן השפה ולחוץ, ולא נפרט לפרוטות. לא מסופר, למשל, על יום ספיציפי אחד, בו אח אחד אמר לה משהו מסוים, והיא אמרה בחזרה, או שאולי הלכה לבעלה (אחד האחים) ואמרה לו: אח שלך דיבר אלי לא יפה. לא מקובל עלי. או שאולי לא אמרה כלום, ורק נעלבה עמוקות.
איתן 