פסטיבל חיפה 2019: היו ימים בטרובצ'בסק

(שם הסרט במקור: Однажды в Трубчевске)

הסצינה הראשונה של הסרט מראה איש אחד דג דגים.

הסצינה האחרונה של הסרט מראה חבורה של נערות שאנחנו לא מכירים מסתודדות. לא שומעים מה הן אומרות.

אני גם לא מכיר את האיש הזה שדג דגים. לא הוא ולא הנערות נראים במהלך הסרט, מלבד בסצינות האלו.

אז הסרט הזה לא ממש מתעניין באנשים. לאריסה סאדילובה הבמאית כנראה מתעניינת באוירה של המקום הזה שנקרא טרובצ'בסק. במזג האויר. במוסיקה שנשמעת מהרדיו שם. בכבישים ובעיצוב הסביבה. בהכל, חוץ מהאנשים שכל המקום הזה עוצב בשבילם.

כי הנה, במרכז הסרט יש דווקא סיפור. אמנם לא מאוד מסובך, אמנם לא מאוד מקורי, אבל אנושי. מסיפור דומה הרומנים, למשל, עשו סרט נהדר שנקרא "יום שלישי אחרי החגים". הבמאית הרוסיה הזאת מספרת על אשה אחת שבוגדת בבעלה עם השכן (גם הוא נשוי). החלקים הראשונים של הסרט מתעדים די בפירוט את המכניקה של הבגידה. איפה הם נפגשים, לאיפה הם נוסעים, ומתי הם חוזרים.

אבל היא מדלגת על הרבה פרטים בסיפור הזה. הסקס לא קיים בסרט הזה (הוא קיים, אבל לא רואים). אבל עוד לפני זה – אין כמעט מערכת יחסים כאן. הם כמעט ולא מדברים. ובחלקים לא מעטים בהם יש כאן שיחות בין אנשים, סאדילובה משקיטה את סאונד השיחה, ומעלה במקומו צפצוף, או סאונד של סביבה. לא משנה על מה הם מדברים. בואו נסתכל על הסביבה.

וכך סאדילובה מפספסת אותי. היא מספרת סיפור מלא יצרים על אנשים שאוהבים מישהו אחר, אבל היא לא מתעניינת בסיפור שהיא עצמה מספרת. וזה ממשיך: בשלב מסוים סיפור הבגידה מתגלה. זה לא נמצא בסרט. מה פתאום. לבמאית הזאת אין חוש דרמטי, או שזה לא ממש מעניין אותה. אנחנו יודעים שיש בגידה, ואנחנו יודעים שהיא התגלתה. אבל אנחנו לא עדים לבגידה עצמה, וגם לא לרגע הגילוי. זה פשוט קורה. הלאה.

ובחלקים מסוימים, כשהיא בכל זאת רוצה סצינה או שתיים של רגש, זה יוצר הרגשה של הסטריה לא נעימה, כי אין שום בילד-אפ דרמטי לכדי פיצוץ, אז הפיצוץ הרגשי אין לו אפקט (מלבד אולי רתיעה).

"היו ימים בטרובצ'בסק" טוב מאוד בתיאור הסביבה, ולא בתיאור האנשים שחיים באותה סביבה. השחקנים לא מקבלים שום הזדמנות להראות את כשרונם, והם רק הולכים מפה לשם כי זה מה שכתוב בתסריט (למעשה, רק הנון-אקטורס שבסרט מקימים אותו לתחייה. בעיקר נשים מבוגרות שאומרות את מה שעל ליבן ללא פילטר). אז סרט שכזה, שהיה אמור להיות סרט חמוד, ואולי אפילו כר לדרמה עוצמתית, הופך מהר מאוד ללא מעניין ומפוספס מאוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s