פסטיבל חיפה 2019: ג'ירפה

(שם הסרט במקור: Дылда)

כשקראתי את התקציר של הסרט, לא ממש הבנתי על מה הסרט.

גם אחרי שראיתי את הסרט, את כל השעתיים ורבע שלו, לא ממש הבנתי על מה הסרט.יש כאן שתי בחורות. אחת מאוד גבוהה. שתיהן עובדות באיזשהו מוסד לטיפול באנשים שעכשיו חזרו מהמלחמה, והם פצועים ברמה כזאת או אחרת. רק אחד מהפצועים מקבל איזשהו קו נראטיבי (הוא משותק בכל הגוף. רוצה למות. אשתו באה לבקר. וזהו). בשאר הזמן זה בעיקר שתי הבחורות האלו. הגבוהה סובלת מאיזושהי תסמונת (כנראה טראומה מהמלחמה) שגורמת לה ממש לקפוא על מקומה באופן פתאומי למשך כמה דקות. ואז לחזור לתפקוד רגיל (זאת הסצינה הראשונה של הסרט). ויש את הבחורה השניה. כנראה חברה שלה. אולי אפילו בת הזוג שלה. אולי. ויש ילד קטן.

הילד הקטן הזה מעורב בטרגדיה שמתרחשת בחלק הראשון של הסרט. אבל

הסרט הזה כל כך מתרכז בסגנון שלו עד שהוא שוכח שאנשים בכלל לא מתנהגים ככה. בכלל.

אף אחד לא מדבר כל כך בשקט כל הזמן. אפילו כשמתרחשת טרגדיה – אף אחד לא בוכה. או צועק. או מתעצבן. הרי הילד הקטן – וזה קורה בגלל הג'ירפה (או בגלל המצב שלה) – אבל כלום, ממשיכים רגיל. בלי להוציא רגשות. בכלל.

אף אחד לא לוקח פאוזות כל כך ארוכות לפני שהוא מדבר. כל הזמן. כל האנשים פה מקשיבים, מסתכלים במבט ארוך, ואז עונים. בשקט. כמעט בלחש.

כל זה שולף אותי די מהר מהחוויה הקולנועית. אין כאן מציאות. אני לא יכול להאמין לאף אחד ולשום דבר כאן. הכל מכופף לאיזושהי תפיסה אמנותית שאין לה שום קשר להתנהגות אנושית הגיונית.

והכי תמוה – כשכבר מגיע רגע דרמטי (בתסריט) – הבמאי חותך אותו לפני שהוא מסתיים. גם אותה טרגדיה – היא מתרחשת מול עינינו, אבל לפני שהסצינה מסתיימת היא נחתכת ועוברת להמשך הסיפור. וזה קורה עוד פעם אחת לפחות בסרט. הבמאי מצלם את הכל בצהוב חם ומלבב, כמעט ולא מעטר את הסרט במוסיקה, הכל מאוד שקט, והרגעים הדרמטיים, כשהם כבר מגיעים, כאילו לא מעניינים את הבמאי.

בגלל משיכת הזמן המלאכותית כל כך, הסרט ארוך מאוד, נמשך ונסחב עד בלי די, ואני לא ממש מבין מה הוא רוצה ממני. יש כאן התחלה של סיפור. סיטואציה. אבל אין כאן רגש, ואין כאן סיפור (רק סימון של נקודות. כל נקודה נמתחת לאורך בלתי אפשרי), ואין כאן כל אמירה שאני יכול לנסות לחלץ מהסיטואציה. אחת החוויות הכי לא נעימות שהיו לי בקולנוע כבר הרבה זמן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s