פסטיבל חיפה 2019: יוצאים לגנוב סוסים

(שם הסרט במקור: Ut og Stjæle Hester)

כשיצאתי מההקרנה של הסרט, עברו לי שתי מחשבות מנוגדות בראש: אחת גרסה שמדובר בסרט משובח, נהדר, ומעניין מאוד. השניה אמרה שבעצם יש גם לא מעט חסרונות בסרט הזה.

כי האנס פטר מולנד הבמאי כאן עושה עבודת בימוי מאומצת ומרשימה מאוד, ולסרט יש מחשבה מעניינת על גבריות ועל מקומה בעולם, אבל יש לסרט בטן לא קטנה בכל מה שקשור לנראטיב.יש כאן סיפור על איש בשם טרונד. הסרט מתרחש על פני שני מישורי זמן. כמו שקורה לא מעט פעמים בסרטים שכאלו, כל מה שקורה בשנות זקנתו של טרונד (ולא קורה הרבה) לא באמת מכיל סצינות דרמטיות, והחלק המעניין יותר מתרחש בשנות נערותו של טרונד, כך שכל פעם שחוזרים אל ההווה של הסרט, ב-1999, הסרט קצת נעצר מבחינה רגשית (אמנם גם החלק הזה יפה, בעיקר בסצינה בהתחלה, שם יש סיפור שאחד מספר לשני מבלי שהבמאי ממחיש אותו, וכך גם הדמיון עובד, אבל אין ממש התפתחות נראטיבית בחלק הזה של הסיפור, ונדמה שהוא רק מותח קצת יותר מדי את הסרט).

ואז הסרט עובר אל החלק העיקרי שלו – שנות נערותו של טרונד. שם יש שני ארועים עיקריים שמתרחשים בפרק זמן קצר, ואז הסרט מקבל בטן שבה הבמאי עושה את השטיקים שלו (ועושה אותם מצוין), אבל באיזשהו שלב חשבתי – או.קיי, זה יפה, אבל מה הלאה? ו"הלאה" לוקח הרבה זמן עד שהוא מגיע.

להבנתי, הסרט הזה מנסה לתהות על טבע הגבריות בעולם שלנו. הרי "גבר" זה אלימות. אגרסיביות. מאצ'ואיזם. כוחניות. הנהגה. לקיחת הגה החיים לידיים. אבל, מסתבר, לאלימות יש תוצאות טראגיות, והתוצאות האלו מבודדות את הגברים מהעולם. הגברים בוכים לבד בלילה, ואם אתה ילד, ואתה רק לומד להיות גבר, אתה לומד איך להדחיק את הרגש. גיבור הסיפור כאן הוא לכאורה לא זה שהייתי מצפה ללכת איתו – הבחירה בו להוליך את הסיפור הולכת נגד טבע היצירה שאנחנו מכירים – הוא לא זה שקורים לו הדברים. הדברים קורים לאחרים, והוא מביט מהם. אבל זאת גם בחירה שמתאימה את עצמה לנושא הסרט – גברים ורגשנות הרי לא הולכים ביחד. גם הבחירה של הבמאי (ואולי גם של חומר המקור הספרותי) לערוך את הסצינות כך שהרגש לכאורה ישאב מהם החוצה (אנו צופים באירוע דרמטי אחד, ואז הסיפור זז ליום אחד אחורה, כדי להבין איך הגענו לכאן) –  גם כאן זאת בחירה אנטי-רגשית, שמפרקת את הדרמה לאחור, במקום לבנות אותה כרונולוגית לקראת שיא, אבל גם כאן זאת בחירה שמתאימה את עצמה לנושא הסיפור.

האנס פטר מולנד, שלמדנו להכיר מקומדיות פשע שחורות מאוד, עושה כאן שינוי טון, ומביים דרמה אפית, והוא מצלם ועורך את הסצינות בצורה אנרגטית וסוחפת, ומצד שני, הוא מציף את הסרט במוסיקה איטית ודרמטית, והניגוד הזה מכניס אותי אל מתחת לעור של הדמות הראשית למרות שיש מעט מדי מהלכים נראטיבים שייקחו אותי אל תוך הנשמה של הגיבור.

אז יש כאן סרט מרתק, מעניין ומעורר מחשבה, ועם זאת, יש כאן אנטי-רגש מובנה שמרגש בכל זאת בגלל הבימוי המיומן, ויש כאן מעט מדי מהלכים נראטיבים שנמתחים על פני סרט קצת ארוך מדי, ועם זאת לא משעמם בגלל הבימוי הנהדר. סרט יפהפה, אבל עם לא מעט חסרונות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s