הריון בהפתעה: הביקורת

(שם הסרט במקור: A Bump along the Way)

אני נמצא עכשיו בחופשה באירלנד, ואני גם מתכוון לראות כמה סרטים במסגרת פסטיבל סרטים שמתקיים בעיר קורק בדרום אירלנד, אבל אני רוצה לדבר קודם כל על כמה סרטים שאני יכול לראות כאן, באירלנד, בהקרנות מסחריות רגילות, סרטים שיש להם סיכוי מועט, אם בכלל, להגיע לישראל.

הסרט הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא כזה שאולי יגיע להקרנות סינמטקיות במסגרת שבוע הקולנוע האירי שמתקיים בישראל מדי פעם. הסרט אמנם רחוק משלמות, אבל יש בו כנות מרגשת של נשים. מדובר בסרט נשי. סרט שאשה ביימה, ויש בו גיבורות נשיות (למעשה, יש בו מעט מאוד גברים, וכמעט כל אלו שיש הם נבזיים).

תקציר הסרט בשורה אחת: סיפורן של שתי נשים, אמא בת 44, והבת שלה, בת 15. אחת מהן נכנסת להריון לא מתוכנן. וזאת לא הבת.

אז מדובר, על פניו, בהיפוך תפקידים משעשע. האמא מתנהגת בפזיזות, ונכנסת להריון לא בכוונה. הבת עוברת משברים של נערה (היא דלוקה על מישהו שלא שם עליה, יש בנות שיורדות עליה, מקניטות אותה, והיא סובלת בשקט, ועוד כהנה וכהנה), וההריון הזה של אמא שלה בא לה ממש לא בזמן. אבא שלה לא בתמונה (כלומר, הוא מגיע פעם בכמה חודשים, בחגים ובימי הולדת, מביא מתנות, וזהו. בשאר הזמן הוא לא נמצא), והאמא והבת צריכות לגדל אחת את השניה.

אז מצד אחד, משהו בבימוי של הסרט הזה מאוד לא אלגנטי. מבט אחד של הנערה בבחור – ואני מבין שהיא דלוקה עליו. לא מפתחים את זה מעבר לזה. החלפת מבטים וחיוכים בין האם לגבר באיזושהי חנות כלבו, אבל מרגע שהיא יוצאת מאחורי סטנד של בגדים, והבטן ההריונית שלה נחשפת, הגבר מוריד בבת אחת את החיוך. גברים הם חארות. נקודה שמועברת בצורה לא מאוד אלגנטית. גם הסצינה שבה גיבורת הסרט מגלה לגבר (הצעיר ממנה משמעותית) את היותו אב מבוימת ברישול, ולא לוקחת את הזמן להראות את המבוכה של מי שהופך לאב מבלי שהתכוון.אבל מצד שני, יש הרבה אהבה והבנה לנשיות. קודם כל, בתפקיד הראשי, משחקת שחקנית אחת נהדרת שמחזיקה על כתפיה את כל הסרט הזה. קוראים לה ברונה גאלאגר. השם שלה אולי לא אומר הרבה, אבל לחדי העין היא תיראה מוכרת (הנה הטריילר כדי שתקבלו טעימה). לפני כמעט שלושים שנה היא לקחה חלק בסרט שהיה להיט ענק בכל העולם, כולל בישראל. היא היתה אחת מחברות הלהקה שבמרכז הסרט "הקומיטמנטס". היום היא משחקת את האמא שביום ההולדת ה-44 שלה שותה קצת יותר מדי, שוכבת עם מישהו מזדמן בן 24, ואז מגלה שהיא בהריון, והיא כל כך טובה ומרגשת. הדרך שבה היא מדברת בשקט, מקשיבה ואז מגיבה, הדרך שבה היא גוררת את הרגליים שלה, הולכת כמו בן אדם נורמלי בבית עם נעלי בית ולא מרימה את הרגלים כדי להיות מנומסת (כי היא בבית), האהבה הגדולה שלה לדמות הזאת, שהיא רחוקה משלמות, אבל הלב שלה במקום הנכון – הכל יוצר דמות נשית שלמה, עם כל החסרונות והחמלה.

הסיפור של הבת מטופל בפחות הקפדה, ועדיין, באיזה סרט אחר תשמעו את הבת שואלת את אמא: "איך זה מרגיש להיות בהריון?" (הוכחה נוספת לבוסריות של הסרט הזה היא שהשאלה הזאת חוזרת פעמיים בסרט, ועדיין זה יפה). רק בסרט שאשה ביימה, ובמרכזו גיבורות נשים, רק בסרט כזה ניתן לחוות את החוויה הנשית של העולם. ומסתבר שזאת חוויה בודדה, לרגעים קשה, כי הגברים רוצים רק דבר אחד, ומרגע שהשיגו אותו הם לא לוקחים אחריות, וממשיכים הלאה, והנשים נשארות לבד לדאוג ליום-יום השגרתי של גידול ילדים ותשלום חשבונות, אבל דווקא מתוך הקושי הזה, אם הנשים ידעו למצאו את הכוח ולעמוד על שלהן, החיים שלהן לא יהיו כל כך מדכאים. וכך האשה הזאת תלמד לדרוש מהגברים לקחת אחריות על מעשיהם, והנערה תלמד לעמוד על שלה בבית הספר.

סרט אירי רחוק משלמות (למעשה, הסרט הוא צפון אירי, וצולם כולו בעיר דרי בצפון האי האירי, והסביבה כולה מנוצלת יפה בסרט הזה כדי לתת כר נעים לדרמה הקומית הזאת), ועם זאת הכנות הנשית, האחווה הנשית, האהבה הנשית של הסרט הזה הופכות אותו לחווית צפייה מלבבת, משעשעת לרגעים, מרגשת לרגעים אחרים, ובסופו של דבר, מלמדת אותי משהו קטן על נשים באופן כללי. סרט מקסים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s