פסטיבל קורק 2019: אהבה פשוטה

(שם הסרט במקור: Ordinary Love)

אז כמו שאמרתי, אני נמצא באירלנד עכשיו, או ליתר דיוק, בעיר קורק בדרום אירלנד. סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע היחסית קטן הזה השנה היה הדרמה הקטנה הזאת מצפון אירלנד, "אהבה פשוטה". לכאורה, זהו הסרט האידיאלי לפתוח פסטיבל. דרמה קטנה, אנושית, חמה, אוהבת, על מצב לא קל, עם שני שחקנים מפורסמים ומוערכים מאוד, שעומדת לצאת למסכים בקרוב בבריטניה – הכל כאילו מוכן לחווית צפיה מרגשת.

רק שאיכשהו, הלב שלי מסרב להתרגש.

הסיפור, בקצרה: זוג שנשוי כבר למעלה משלושים שנה מתמודד עם מחלת הסרטן של האשה.זהו. אין בסרט הזה הרבה יותר מזה. כרוניקה כמעט יבשה של אשה שמגלה גוש בשד, עוברת דיאגנוזה, ביופסיה, ניתוח להסרת הגידול, ואחרי זה ניתוח לכריתת שני השדיים, שחזור השדיים, והופ, חזרה לחיים הרגילים. הסרט עוקב בשקט אחרי כל השלבים, אחרי ההתמודדות של האשה עם כל הקשיים הפיסיים והנפשיים של הטיפול, אחרי הנסיונות הכנים של הגבר לעזור לה ולתמוך בה למרות ויכוחים שיש בדרך, ואחרי ההשלמה.

שוב, לכאורה הייתי צריך לאהוב את הסרט הזה. כי מעל הכל, יש כאן כנות בעשייה. האשה, בגילומה הנהדר של לסלי מאנווויל, מעבירה כל כך הרבה מבלי לומר הרבה. גם אם הגבר באמת מנסה לתמוך בה, ותמיד לחכות לה בחדר ההמתנה בבית החולים או ליד מיטתה אם מתאפשר, גם אם הוא באמת תומך, בסופו של דבר זאת היא שעוברת את הטיפולים, את הכאבים הפיסיים, את נשירת השיער, את ההקאות. בויכוח המרכזי בסרט הוא אומר לה: אנחנו עוברים את זה ביחד. היא עונה לו: לא, אנחנו לא. אכן, הבדידות של האשה המטופלת עוברת היטב את המסך.

ואז אני צריך להתחיל להסביר למה אני לא מתלהב מהסרט הזה: קודם כל, אף פעם לא ממש להמשיך לקרוא