פסטיבל קורק 2019: פאפיצ'ה

(שם הסרט במקור: Papicha)

סרט על זכויות ומעמד האישה באלג'יריה. סרט שזועק זעקה גדולה אל מול אלו שמדברים בשם המסורת והדת, ומגבילים את החיים של הנשים להיות משרתות של הגברים ותו לא. לשמור על צניעות, להתלבש בצורה מסוימת, לעשות ילדים ואוכל, ולא להפריע לגברים. הסרט שמייצג את ישראל אלג'יריה השנה באוסקר.

והוא אכן שווה צפייה, מרגש ועשוי טוב, ועם זאת, הוא לא שלם לטעמי.

התחלת הסרט הזכירה לי קצת את "עונג שבת", סרטם הקצר והיפה של עודד בן נון ומיכל ברזיס ("החיוך האטרוסקי"). הסצינה הראשונה מתארת את גיבורות הסרט, סטודנטיות באוניברסיטה, מתגנבות החוצה מתוך המעונות, ונוסעות במונית לכיוון העיר הגדולה, לבלות. ברור שמדובר במשהו אסור, אבל הן שמחות, מתאפרות, מחליפות בגדים למשהו שנראה נוצץ, צוחקות, נהנות.והסרט רק מתפתח משם. לגיבורת הסרט (בגילומה האנגרטי והמרגש של לינה חודרי) יש תשוקה לבגדים. היא אוהבת לעצב ולתפור שמלות. היא אפילו יוצרת מעין עסק מחתרתי של אופנה מתקדמת מתוך שירותי הנשים בדיסקוטקים שבהם היא וחברותיה מבלות. שם היא מוכרת לחברותיה את השמלות החדשות שהיא תפרה להן כדי שיוכלו לבלות כאוות נפשן.

וכל החלק הראשון של הסרט הוא מסיבה סוחפת של אחוות נשים מידבקת, שמחה, מקסימה, מהנה, אל מול איזשהו משטר מאיים שלאט לאט סוגר עליהן. וזאת הבעיה המרכזית שלי עם הסרט: ל להמשיך לקרוא