פסטיבל קורק 2019: כפפת הזהב

(שם הסרט במקור: Der Goldene Handschuh)

השאלה העיקרית שצריך לשאול למראה סרטו האחרון של פאתיח אקין, בכיר במאי גרמניה העכשווית, היא: בשביל מה זה טוב?כי זהו סיפורו (האמיתי) של רוצח סדרתי בהמבורג של שנות ה-70. פאתיח אקין מפליא לתאר בפירוט די מרתיע את מעשיה של הדמות הזאת, את עליבותה, את עליבות סביבתו. אקין כל כך טוב בסרט הזה עד שאני באולם ממש מרגיש מלוכלך. הכיעור של הסביבה, של האנשים הפוקדים את הבר הזה, "כפפת הזהב", הזיעה וההתנשמות הכבדה, הכל כל-כך קרוב עד שכמעט אפשר להריח את הסרחון הזה. אקין משקיע את כל מה שיש לו (וזה המון) כדי לתאר את שגרת יומו של פועל נקיון פשוט בבית חרושת, שגר בעליית גג מעופשת, שותה המון בבר הזה, עם גלריית אנשים קבועה ומסכנה כמוהו, עם שיניים בולטות, בגדים מוזנחים – ואח"כ, אם הוא מצליח לשכנע מישהי לעלות אליו הביתה (היפות והצעירות לא משתכנעות. אז הוא לוקח את השמנות והמבוגרות), אז הוא יכריח אותן לשכב איתו, ועם גילוי ההתנגדות הראשונה (מצידן או מצידו. בנוסף לכל הוא גם אימפוטנט. וגם את זה אקין מדגים בפירוט), התסכול גורם לו להרביץ באלימות, ואז לרצוח, לנסר את הגופה לחתיכות, ולזרוק את השאריות למעין חדרון בוידעם נסתר.

התיאור של כל המאורעות האלו עשוי בכשרון שכבר מוכח ואהוב ע"י הביקורת והקהל הרחב (רוב סרטיו של אקין הופצו מסחרית גם בישראל. האחרון שבהם, "משום מקום", היה ממש לא מזמן), רק שאני נשאר עם השאלה: בשביל מה זה טוב? הרי ה להמשיך לקרוא