פסטיבל קורק 2019: בתולת אוגוסט

(שם הסרט במקור: La Virgen de Agosto)

הרעיון יותר טוב מהתוצאה הסופית.

הרעיון – לקחת בחורה אבודה בת 32 ולתת לה להסתובב במדריד באוגוסט, לפגוש אנשים שונים, ודרך האינטראקציות איתם למצוא את עצמה.

רעיון מקסים.הבעיה היא שנדמה לי שהסרט הזה מתרכז יותר מדי בכל מיני תפיסות ניו-אייג'יות שאני לא ממש מכיר, ופחות בחיים האמיתיים. הקצב של הסרט איטי, מתיש, והשיחות שהיא מנהלת עם האנשים נשמעות קצת פילוסופיות מדי, פחות מדי נוגעות באמת לחיים האמיתיים. לוקח הרבה זמן עד שאני מבין שהגיבורה היא שחקנית שנמצאת במשבר, וחושבת על אולי לפרוש מעולם המשחק לגמרי, והיא בעצם מחפשת כיוון חדש בחיים. אבל העניין הזה מופיע רק מתחת להרבה שכבות של דיונים על כיוונים באמנות, ועל פילוסופיות שונות, ועל פסלים, ועל מוזיאונים. יש אפילו סצינה אחת ארוכה באמצע הסרט שבה הגיבורה עוברת סוג של טיפול (גם המטפלת עצמה לא יודעת איך להגדיר את זה בדיוק. "זה סוג של רייקי" היא אומרת, בלי להסביר יותר מדי), וזהו. הסצינה הזאת ארוכה ומפורטת למדי, ואח"כ היא מרגישה יותר טוב. אבל המטפלת וחברתה די נעלמות מהמסך לאחר מכן.

כי זה הסרט. בחורה פוגשת מישהו, מדברת איתו, ואז הוא נעלם מהסרט. פוגשת עוד מישהו, וגם הוא נעלם. או שלא. המפגשים הופכים לקצת מאולצים: הי, כמה זמן לא ראיתי אותך? מה נשמע? איפה היית ומה עשית? ואז היא פוגשת עוד אחד עם אותו רעיון – שוב אחד שלא ראתה הרבה זמן. ואח"כ פוגשת מישהי נוספת שהיא ראתה ברחוב לפני כן.

וכך "בתולת אוגוסט" הופך לסרט עם כוונות טובות, אבל עם אף באוויר, קצת מנותק, קצת מתנשא אפילו.

יש רגע בסרט שהמפגשים האלו מתחילים ליצור חבורה קטנה של אנשים שכבר בילו ביחד בימים הקודמים, והאנשים האלו שהחלו מתוודעים שוב אחד לשני, כמו עוזרים איש לרעהו לעבור משברים, וזאת הסצינה הכי יפה בסרט – מעין פיקניק ליד אגם, שם האנשים מדברים בידידות אבל גם בכנות. ואז הסרט חוזר לקונספט שלו – להפגיש את הבחורה עם אנשים שונים כל פעם.

אם הבחורה היתה פוגשת אנשים שונים, בסיטואציות שונות, ומדברת איתם על החיים, על דברים קטנים בחיים שמרכיבים את התמונה הגדולה (כמו שג'סי וסלין עשו בטרילוגיית "לפני…"), אז הסרט הזה היה מאוד נוגע ללב, ומקסים ומעניין. נדמה לי שחונאס טרואבה (בנו של פרננדו טרואבה, במאי ספרדי שהיה מועמד פעמיים לאוסקר, ואחיינו של דויד טרואבה, גם הוא במאי ספרדי מוכר) מתעניין יותר מדי במה שכתוב בתורות החיים, ופחות מדי בחיים עצמם, ומה שיוצא הוא סרט שהקונספט שלו היה יכול ליצור סרט מקסים ומרגש, אבל למעשה, הסרט הזה, עם כל הכוונות הטובות, וכמה רגעים יפים שכן יש בו, בסופו של דבר הופך לחוויה ארוכה, מעייפת, וקצת מתסכלת.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s