פסטיבל קורק 2019: קח אותי למקום נחמד

(שם הסרט במקור: Take me Somewhere Nice)

הסרט הזה מגיע מהולנד, והוא מתרחש ברובו בבוסניה. הוא מדבר ברובו בוסנית, וקצת הולנדית. וזה מרענן, וקצת מבלבל.

הסרט הזה הוא סרט הבכורה של הבמאית שלו. וזה ניכר, וזה מרענן, וקצת מבלבל.

"קח אותי למקום נחמד" מתואר כמו סרט שמתייחס לסרטו הראשון של ג'ים ג'רמוש, "זרים", ומנסה להתאים אותו למאה ה-21. אני הרגשתי שבנוסף לזה, יש כאן בעיקר נסיון לעשות תרגיל קולנועי ב"איך עושים סרט של אקי קאוריסמקי בבוסניה", רק שהבמאית מנסה גם להוסיף משהו משלה, ומה שיוצא הוא מצד אחד סרט מרענן ומשעשע, ומצד שני סרט מבולבל ומתסכל.הסרט הזה מספר על בחורה צעירה שחיה בהולנד עם אמא שלה. אבא שלה חזר מזמן לבוסניה. בתחילת הסרט היא שומעת שהאבא אושפז, והיא רוצה לנסוע לבקר את אבא שלה בבית חולים. בבוסניה. כבר מהסצינה הראשונה ברור שהבמאית מנסה לעשות כאן משהו משעשע בכוח. לפעמים זה עובד, ולפעמים לא. זויות הצילום המשונות, העמדת האובייקטים בפריים, הפאוזות המשונות בדיבור, האינטונציה המתכתית גם כשאומרים משהו אמוציונלי – הכל כאילו לפי הספר (של הבמאי הפיני הגדול).

אבל אז הבמאית לא באמת החליטה מה היא רוצה. כי כן, נכון שבסרט מסע לא המטרה היא החשובה, אלא מה שקורה בדרך, אבל נדמה שהנערה לא באמת מתעניינת בגורלו של אביה. יש המון סטיות מהדרך, ולנערה לא נדמה שבכלל אכפת. הסרט מתארך ללא צורך, ואני לא ממש מבין את הנערה הזאת.

לא ברור אם הבמאית רוצה לומר משהו על הפערים בין מזרח אירופה למערבה (הנערה אומרת בסרט משפט יפה: "בהולנד מזג האויר קר והאנשים קרים. בבוסניה מזג האויר חם יותר…"), אבל אין ממש חקירה בנושא הזה. לא ברור אם הבמאית רוצה לספר בעצם סיפור התבגרות, כי לא ברור אם יש כאן סיפור התאהבות של הנערה בחברו של הבן דוד, או בהתבגרות מינית (יש כאן כמה סצינות סקס), או בגם וגם, או לא זה ולא זה, וגם לא זה.

כי כן, סרט המסע הזה מתברבר לכיוונים שונים, חלקם משעשעים בגלל הסגנון המוזר, וחלקם מתישים, כי נדמה שלא ממש אכפת לה להגיע או לא להגיע (וגם אחרי שהעניין עם האבא נגמר, הסרט ממשיך ללא תכלית), וכן, הסרט הזה מתוך סגנונו הוא לכאורה חסר רגש, אבל הוא בעצם כן אמור לעורר רגש מתוך הסגנון המשונה בכוונה, רק שלעיתים הסגנון הזה נדמה כנכפה על הסרט, על הדמויות, ולא באמת ברור אם הנערה מאוכזבת מזה שלבחור שהיא שכבה איתו אתמול בעצם יש חברה, או שהיא מרוצה מהחוויה המינית שלה, או שהיא מאוהבת, או שהיא רק חרמנית.

בסוף הסרט, בסצינה הלפני אחרונה, הנערה יושבת על נדנדה, מתקשרת לאמא שלה בהולנד, ואומרת לה שהיא אוהבת אותה. אני חושב שלשם הסרט הזה כיוון. לאיזושהי השלמה של הנערה עם מצבה בהולנד. אבל "מצבה" הוא ערבוב של כמה דברים (מצבה הלאומי, כהולנדית ולא כבוסנית, מצבה האישי, כנערה מתבגרת, ומצבה הרגשי, כבחורה שתדע לקחת שליטה על מערכות היחסים הבאות שיהיו לה עם גברים), אבל הבלבול של הבמאית בקשר לכל אלו יוצר סרט שבגלל הסגנון שלו הוא משעשע, אבל בגלל הערבול של נושאיו הוא קצת מבלבל וקצת מתסכל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s