פסטיבל קורק 2019: האזרח חודורובסקי

(שם הסרט במקור: Citizen K)

הסרט הדוקומנטרי הזה הוקרן לאחרונה בפסטיבל דוקאביב במעלות תרשיחא. אני הצלחתי לראות אותו בפסטיבל הקולנוע של קורק, אירלנד. בסופו של דבר, מדובר בתעודה מרתקת ומאוד מעניינת של מצב פוליטי של מדינה שהיא אולי החזקה והמפחידה ביותר בעולם היום, אבל, באותה נשימה, לסרט קוראים "האזרח חודורובסקי", כלומר, הסרט אמור להתרכז בסיפורו של אדם אחד אל מול מוסדות המדינה המפחידים, ובמקום הזה הסרט פחות מצליח.כי מצד אחד, הסרט הוגן מספיק כדי להראות לי את האדם הזה, חודורובסקי, על כל צבעיו ופניו. האיש הזה רחוק משלמות, זה גם הוא אומר בעצמו. מצד שני, הסרט לא משכיל להציג את אותו אדם שבמרכז הסרט כאנטי גיבור, ואני לא באמת מרגיש את המצוקה שלו ככל שהאחיזה של השלטון בו מתחזקת. יש אפילו סיפור של רצח של ראש עיר מסוים ברוסיה שעמד בדרכה של יוקוס, חברת הנפט של חודורובסקי, והסרט משאיר את שאלת מעורבותו של חודורובסקי ברצח פתוחה. הוא לא מאשר ולא מכחיש. הוא לא נשאל את השאלה הזאת אפילו.

חודורובסקי יושב כיום בלונדון, מחויך, שקט, רגוע, ומדבר על איך הוא עלה לגדולה (הוא רק ניצל הזדמנויות), ואיך הוא נרדף ע"י השלטון הנוכחי. הסרט לא מסיט מבטו מאירועים שנויים במחלוקת, מראה איך הלכה למעשה חודורובסקי וחבריו האוליגרכים שלטו בתקשורת ובעצם גרמו לכך שהנשיא שהם רצו שייבחר אכן נבחר (זה היה בוריס ילצין ב-1996), ואח"כ הסרט רוצה שאני ארגיש צער על כך שאותה תקשורת עכשיו נשלטת ע"י אדם אחר, פוטין, ועכשיו מה שהוא עשה לאחרים נעשה לו. זה לא עובד ככה.

אלכס גיבני לא השכיל ליצור סיפור על אדם שמראה רגש, אדם שיגרום לי להרגיש, שלא באמת מגיע לו את כל זה. הפעם היחידה שאני רואה הבזק של אדם מתחת להעמדת הפנים של דמות שנמכרת לתקשורת היא כשהוא מדבר על שביתת רעב שהוא נקט בה כשהיה בכלא. "אני לא צוחק בדברים כאלו" – מרצין לרגע חודורובסקי. אז כל הדברים האחרים הם בצחוק?

אלכס גיבני יוצר כאן תעודה רחבה עם תחקיר מעמיק, ומספר לי על תמורות פוליטיות, פרטי פרטים של הדרך שבה התקשורת מנוצלת לצרכים פוליטיים, פרטיים, כלכליים. איך מערכת המשפט היא בעצם חותמת גומי של השלטון היום שם ברוסיה. איך מדינה שעברה בבת אחת משלטון ריכוזי לדמוקרטיה לא ידעה להתמודד עם שלטון העם, ואיך כמה אנשים ידעו לנצל את ההזדמנויות – את כל התמורות הפוליטיות ברוסיה של שלושים השנה האחרונות הסרט הזה סוקר בפירוט, וזה מעניין, וזה מרתק, וזה גם מעורר מחשבה על ההקבלות שיש לסיפור הזה למה שקורה היום בישראל (סיקור תקשורתי אוהד, בוואלה או במקומון של אשקלון, אדם שקונה אתר אינטרנט או ערוץ טלויזיה רק כי ביקר אותו כדי להשתיק את הביקורת הזאת, אנשים שמאבדים את האמון שלהם במערכת המשפט כי מישהו דוחף להם סאונדבייטים בתקשורת) – אבל שום דבר מזה לא עובר דרך הפילטר הרגשי, כי אלכס גיבני לא משכיל לגרום לי לסמפט את האיש הזה, שבמידה מסוימת עושה הצגה מעניינת גם לסרט הזה, ולא נחשף באמת, וכך יוצא ש"האזרח חודורובסקי" הוא סרט תיעודי מרתק, אבל לא באמת כזה שנשאר איתי אחרי הצפיה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s