פסטיבל קורק 2019: הציפור הצבועה

(שם הסרט במקור: Nabarvené ptáce)

סרט שואה בשחור לבן. נציג צ'כיה לאוסקר. וריאציה על יצירת מופת משנת 1984, "צא וראה" של אלם קלימוב: גם כאן ילד עובר שרשרת זוועות שקשה מאוד לתאר בזמן המלחמה ההיא. בשני הסרטים הסרט מתאר אותם, הו, כמה שהוא מתאר אותם. בהבדל מרכזי אחד: הסרט הרוסי מאמצע שנות ה-80 הוא באמת יצירת מופת. אולי הסרט הקשה ביותר שראיתי בחיי, בוודאי בכל הנוגע לשואה. "הציפור הצבועה" הוא סרט בלתי נסבל. סרט שמנסה לתאר את הסאדיזם האנושי, אבל הופך די מהר להיות סרט סאדיסטי בעצמו.אני אתחיל מזה שהסרט הזה מתהדר בכל היופי הויזואלי שניתן לתאר. בשחור לבן נהדר, ועם תנועות מצלמה חלקות וסוחפות, "הציפור הצבועה" לא חוסך בעיצוב התמונה כדי להיות יפה מאוד, להכריז על חשיבותו. הרי כבר מהתחלת הסרט, עוד כשאני לא ממש יודע מי הילד הזה, ומה הוא עושה אצל האשה הזאת, כבר אז המצלמה עולה על מנוף מאוד גבוה, מראה את הילד שולח סירה קטנה על המים, עם נייר שעליו כתוב "בואו לקחת אותי", ואז התמונה מקבלת הגזמה דרמטית מאוד בדמות צילום שעולה למעלה, מאוד למעלה. וזה ממשיך לכל אורך הסרט. לא מספיק שהמראות שהסרט הזה מראה קשים מאוד לצפייה (הילד קבור באדמה, רק ראשו בולט, וציפורים מנקרות אותו. למשל. או חתול מלקק אישונים שנקרעו מהעיניים של מישהו בסצינה שלפני כן. עוד למשל), הצילום רק מדגיש אותן יותר עם תנועות פנימה והחוצה, הצידה ולמעלה. ובצירוף הבחירה לצלם בשחור לבן, הכל הופך למניירה אמנותית יותר מאשר לאמצעי מבע לגיטימי.

שנית, הסרט הזה אמור להיות סרט שואה. סרט שמתרכז בסאדיזם הנאצי. "צא וראה" הראה טוב מאוד איך אנשים בכלל מגיעים לעשות דברים בלתי נתפסים, עד אותה סצינת שריפת הכפר בסוף. ב"ציפור הצבועה", הנאצים הם רק להמשיך לקרוא