פסטיבל קורק 2019: אדם

(שם הסרט במקור: Adam)

זה הסרט שמייצג את מרוקו באוסקר השנה. סרט קטן, כמעט קאמרי, רק 3 דמויות, ברובו בלוקיישן אחד. סרט נשי חם, אנושי, מרגש, יפהפה, וחכם.

שלוש נשים:

אחת בהריון מתקדם. האב נעדר. בחברה שמרנית שכזו מדובר בבושה שאין כמותה. אז היא נודדת בין הבתים, מחפשת עבודה וקורת גג עד הלידה, עד שהיא תמסור את הילוד, ותחזור לביתה כאילו דבר לא קרה.

השניה היא אלמנה המפעילה עסק של מאפים מחלון המטבח שלה. אשה קשה, קפדנית, שהמוות של בעלה לפני כמה שנים פגע בה עמוקות, והיא עדיין לא התאוששה ממנו.

השלישית היא הילדה הקטנה (בערך בת 8) של האלמנה. שמחה, תזזיתית, אבל צייתנית, עושה את מה שאמא שלה מבקשת. ילדה טובה שבשמחתה המידבקת מרככת את הרגעים הקשים.שלוש הנשים האלו נפגשות בסרט הזה. שלושתן ישפיעו אחת על השניה. "אדם" הוא סרט על המשברים שאנחנו עוברים בחיים. על ההשפעה של המשברים האלו על החיים שלנו. טרגדיות מטילות עלינו צל כבד. סוגרות לנו את הלב. החלטות קשות שאנחנו צריכים לקחת בצמתים מסוימים בחיים גורמות להשלכות ארוכות טווח. ובינתיים, יש חיים לחיות. עבודה. משפחה. ילדים. יש מחויבויות. דברים שצריך לעשות. קניות שצריך להביא הביתה. חשבונות לשלם. אוכל שצריך להכין לילדה. אוכל שצריך לאכול בכלל. אנשים אחרים שצריך לדבר איתם בכדי להזיז את הגלגל הזה שנקרא חיים קדימה. והמשבר הזה שבו אנחנו נמצאים כל הזמן משפיע עלינו. סוגר לנו את הלב. אנחנו עצבנים יותר. רגישים יותר. לא מחייכים לאף אחד אף פעם.

והנה שלוש נשים. שתיים מהן במשבר, אבל הן יעזרו אחת לשניה לעבור את המשבר הזה. לפתוח לאט לאט את הלב. קודם ההריונית תגרום לאלמנה להתחיל קצת לחייך, להשתחרר בהדרגתיות מהצל של המוות העצוב של בן הזוג. אחר כך, עם בוא התינוק, האלמנה, עכשיו קצת יותר משוחררת, תחזיר טובה, ותדע לתמוך באם הצעירה – שתחליט למסור את התינוק, או לגדל אותו בעצמה, למרות הדעות הקדומות בעניין אמהות לא נשואות – מה שהיא לא תחליט, האלמנה עכשיו תתמוך בה.

ובאמצע – הילדה. כמוסת חיים אנרגטית, שמחה, שמכניסה חיוך גם לרגעים קשים, מקלה את המעבר בין שחוק לבכי, בין בכי לשחוק.

בהדרגתיות, בקצב מדוד, הסרט הזה עובר לאט לאט את כל שלבי הדרמה הנשית והעדינה הזאת, באדיבות בימוי נשי ואמפטי של מריאם טוזאני, ובאדיבות משחק אינטלגנטי ומרגש של לובנה אזאבל בתפקיד האלמנה הקשה שנפתחת לאט, ומישהי בשם ניסרין אראדי בתפקיד ההריונית – גם היא עוברת תהליך איטי בסרט ששומר את עצמו צנוע (בקלות ניתן לדמיין את הסרט הזה הופך להצגת תיאטרון יפה, ועם זאת, הסרט הוא קולנועי לחלוטין, לגמרי מעביר עולם ריאליסטי ואמין. ומרגש), ובעזרת נביל עיוש הותיק, שהפיק והיה שותף לכתיבת התסריט (ואני מנחש שהוא היה זה שהכניס את הדמות הגברית היחידה, היא האופציה הרומנטית, התקווה לעתיד) – הסרט הזה הוא דרמה קטנה, חכמה, אנושית, ומרגשת. סרט יפהפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s