פסטיבל קורק 2019: חיים נסתרים

(שם הסרט במקור: A Hidden Life)

זה מסובך. "חיים נסתרים" הוא הסרט האחרון של טרנס מאליק. והוא במאי מסובך.

ב-2011 הוא הביא את "עץ החיים", אחד הסרטים הכי שנויים במחלוקת של העשור. הסרט זכה בדקל הזהב של פסטיבל קאן, ולאהבת הביקורת העולמית, אבל חלק לא קטן מהקהל נטש בזעם את ההקרנות המסחריות הרגילות של הסרט. הסגנון הייחודי של מאליק זוקק לכדי אמירה מעניינת על אלוהים ועל אמונה בכלל, על רקע ילדותו שלו עצמו, אבל הסגנון הזה גם העיק על הרבה אנשים. מאז מאליק (היום כבר בן 76) התחיל ליצור סדרה של סרטים שמשתמשים באותו סגנון, אבל נדמה לי שעם כל סרט שלו, הסגנון הפך לעיקר, והתוכן נמוג, אם בכלל היה קיים.

עד שלפני כמה שנים ראיתי את "אביר הגביעים", והתגרשתי ממנו. נמאס לי מהסגנון הזה. המצלמה שנעה כל הזמן על פני טבע בשיא תפארתו, על פני אנשים, מגיעה מתחת עד לפרצופי האנשים, האנשים שכמעט תמיד מדברים בוויס-אובר, כשהסצינות כמעט אף פעם לא מתרחשות כאן ועכשיו מול עינינו, אלא רק מהוות רקע למשהו שנאמר ברטרוספקטיבה על פני פס-הקול, המוסיקה הקלאסית, הרצון לדבר על אמונה – כל זה הפך כבר למניירה. נמאס לי ממנו.

ואז הציג מאליק את "חיים נסתרים" בפסטיבל קאן 2019. הביקורות אמרו: מאליק חזר. תשכחו מכל מה שהוא עשה מאז "עץ החיים". "חיים נסתרים" מחזיר את מאליק לכושר. אז הלכתי לבדוק. וזה מסובך.כי צריך לומר: גם כאן מאליק מביא את כל השטיק שלו בדיוק כמו שכבר למדתי לצפות ממנו. וזה סרט ארוך מאוד. שלוש שעות. הרבה שטיק. ומצד שני: בסרט הזה יש הרבה יותר סיפור. עמוד שדרה נראטיבי מרתק ששם את כל הסגנון הבימויי הזה בקונטקסט. כך שלמרות שהסגנון מעיק לא פעם, יש כאן עניין.

יש כאן סיפור שלא הכרתי על להמשיך לקרוא