פסטיבל קורק 2019: סיכום

אז הייתי בחופשה בחו"ל. היה סבבה.

ככה אני אוהב לטייל. פעם בשנה, אם התקציב מאפשר לי, אני משתדל למצוא לי איזשהו מקום בעולם שמסקרן אותי, למצוא שם איזשהו פסטיבל קולנוע, ולהתאים את תאריכי החופשה שלי לתאריכים שבהם מתקיים הפסטיבל. וככה אני גם מטייל, וגם רואה סרטים.

רוב הסרטים המעניינים עושים סיבוב ברוב הפסטיבלים בעולם. כך יוצא שאם אני נוסע לפסטיבל קולנוע בחו"ל בנובמבר, בסוף השנה, רוב הסיכויים הם שהפסטיבל יכיל בתכניה שלו סרטים שכבר ראיתי בפסטיבלים של חיפה וירושלים. ואכן, הסרטים הכי טובים בתכניה של פסטיבל קורק הם סרטים שכבר ראיתי בעבר: "הזמיר" הנפלא של ג'ניפר קנט, שראיתי בפסטיבל ירושלים, "לכוכבים" המקסים שראיתי בפסטיבל חיפה, ו"דיוקן של נערה עולה באש" המצוין שעלה על המסכים בישראל ביום פתיחת הפסטיבל.

באופו מפתיע, לפסטיבל האירי המרכזי של השנה לא היתה מסגרת לסרטים איריים, כאלו שאולי היה מסקרן לפגוש ובאמצעותם ללמוד על המקום שבו אני נופש. כן ניסיתי להוציא את האף שלי מחוץ לחלון, ולרחרח את האוירה האירית שלא מגיעה לישראל. אז קודם כל, קר. ממש קר. הייתי צריך לצפות את זה מראש (כי נובמבר באירופה), והאמת היא שבימים הראשונים של השהייה שלי באירלנד, זה היה אפילו מרענן. לבוא ממדינה חמה ולחה, מדינת תל אביב, למדינה שבה באופן קבוע הטמפרטורה הגבוהה ביותר היא 7 מעלות (ביום) זה היה ממש נחמד בהתחלה. עד שבהדרגה זה החיל להעיק. באיזשהו שלב כבר לא בא לי לצאת מהמלון בבוקר אל הקור הזה שמכה בפנים בשניה שאני יוצא לרחוב.

אבל בכל זאת הצלחתי למצוא כמה דברים מעניינים בקורק, אירלנד:

בשבוע הראשון לשהותי שם, כותרות העיתונים היו מלאות באלפי מילים המספידות את האיש הזהלאיש הזה קראו גיי ביירן (Gay Byrne). הוא נפטר בתחילת החודש בגיל 85. בכל השבוע הראשון לשהותי באירלנד התמונה שלו היתה בכותרת הראשית של כל עיתון. לא ראש ממשלה, לא נשיא, לא פוליטיקה – אלא של גיי ביירן. מנחה טלויזיה אגדי (מסתבר) ואהוב מאוד (מסתבר) שעבר מן העולם בשיבה טובה. הוא היה כל כך חשוב בדברי ימי אירלנד עד שהלוויתו שודרה אפילו בשידור חי בטלויזיה, ומוסף שלם של סוף שבוע בעיתון הוקדש לכבודו עם הספדים מאת כותבים שונים. כל כך הופתעתי מכך שמגיש תוכנית אירוח טלויזיונית מקבל כזה כבוד עד שהלכתי וחיפשתי באינטרנט קטעים מהופעותיו כדי להבין קצת על מה המהומה. הקטע הכי יפה לטעמי מצורף כאן, והוא שודר בשנות ה-80, בתחילת ימי האיידס. אז, כשדבר כזה שנקרא אמצעי מניעה עדיין נלחש, גיי ביירן העז להראות בתכנית שלו סרטון הדרכה לשימוש בקונדום. אחרי זה הוא ניהל דיון יפהפה ואינטלגנטי על הנושא: האם זה ראוי ונכון לשדר דבר כזה בתכנית טלויזיה מכובדת. שימו לב איך הוא ניהל דיון סוער אבל מכבד, וכשהוא אומר למישהו בקהל: אני באמת לא מזלזל בך, ובאמת לא בא לצחוק עליך, הוא באמת מתכוון לזה:

גיי ביירן. הייתי באירלנד, ולמדתי קצת על איש מעניין שנפטר החודש בשיבה טובה ולא הכרתי לפני כן.

פסטיבל הקולנוע של קורק התקיים בעיקר ב להמשיך לקרוא

פסטיבל קורק 2019: פרנסס הקדושה

(שם הסרט במקור: Saint Frances)

זה הסרט האחרון שראיתי במסגרת פסטיבל הקולנוע בקורק. ובחיי שאני לא מבין את הסרט הזה.

מצד אחד, זה סרט ממש נחמד ומעניין על ההוויה הנשית של העולם.

מצד שני, זה סרט לא כל כך מעניין, כי אין בסרט קונפליקטים דרמטיים.

הסרט הוא בעצם של השחקנית הראשית שלו, מישהי בשם קלי או'סאליבן, שהיא גם התסריטאית שלו (דרך אגב, הסרט אמריקאי, אבל בוידאו שהוקלט במיוחד לפסטיבל, גב' או'סאליבן הודתה לקהל שבא לראות את הסרט, ואמרה שהיא מתרגשת במיוחד מההקרנה הזאת באירלנד, כי היא במקור אכן אירית, ואפילו ממחוז קורק). ב"פרנסס הקדושה" היא מספרת על מה זה אומר להיות אשה בעולם היום. הסרט הזה יורד לפרטי פרטים של ההוויה הנשית. יש לפחות שבע או שמונה סצינות בסרט שבהן היא מדממת על הסדין במיטה או על הכסא שעליו היא יושבת. נדמה שבמהלך כל הסרט הדמות הראשית נמצאת במחזור. יש כאן דיבורים על הריון, הפלה, והחוויה הנשית בזמן יחסי מין. יש כאן עניין עם להיות אמא חדשה, הנקה, חוסר בשינה, ודאגה וגידול ילדים באופן יותר כללי. וכמובן גם מקומן של הנשים בעולם (קריירה, הגשמה עצמית).

אני לא חושב שאי פעם ראיתי סרט שממש יורד לפרטי הפרטים היומיומיים של הנשיות. וכן, זה מעניין, לגבר שכמוני, לנסות להבין את החוויה הנשית של העולם הזה.

אבל אז מגיעה הדמות הראשית של הסרט. היא סימפטית ונחמדה (באדיבות ההופעה המלבבת של השחקנית הראשית, קלי או'סאליבן). אבל התסריט לא זורק עליה שום מכשול.הסרט מתחיל בבן זוג חדש. הוא ממש סימפטי ותומך. היא נכנסת להריון, ומחליטה די מהר להפיל. הגבר אמנם מעדיף לשמור על הילד, אבל היא די החלטית בעניין. וזהו. אין ויכוח, או התלבטות כלשהי. ההפלה מתבצעת מהר מאוד, הכל ממש בסדר, ומערכת היחסים הנעימה עם הגבר ממשיכה.

הגיבורה מתחילה עבודה חדשה. אין לה ממש נסיון בלהיות אומנת, אבל היא מקבלת את העבודה. הילדה שעליה היא אחראית קשה ותחמנית, ועושה קצת בעיות בהתחלה, אבל האמהות שלה (היא בת למשפחה עם שתי נשים) לא שואלות שאלות, והעבודה לא בסכנה אפילו לא לרגע.

גיבורת הסרט מתחילה רומן מהצד עם המורה לגיטרה של הילדה. יש כאן בעיקר משיכה מינית, ולא ממש סיפור אהבה. אין כאן בכלל התלבטות לגבי בגידה, או לגבי המשך מערכת יחסים בכלל עם החדש או עם הקודם.

הנשים שכן יש להן בעיות הן להמשיך לקרוא