פסטיבל קורק 2019: פרנסס הקדושה

(שם הסרט במקור: Saint Frances)

זה הסרט האחרון שראיתי במסגרת פסטיבל הקולנוע בקורק. ובחיי שאני לא מבין את הסרט הזה.

מצד אחד, זה סרט ממש נחמד ומעניין על ההוויה הנשית של העולם.

מצד שני, זה סרט לא כל כך מעניין, כי אין בסרט קונפליקטים דרמטיים.

הסרט הוא בעצם של השחקנית הראשית שלו, מישהי בשם קלי או'סאליבן, שהיא גם התסריטאית שלו (דרך אגב, הסרט אמריקאי, אבל בוידאו שהוקלט במיוחד לפסטיבל, גב' או'סאליבן הודתה לקהל שבא לראות את הסרט, ואמרה שהיא מתרגשת במיוחד מההקרנה הזאת באירלנד, כי היא במקור אכן אירית, ואפילו ממחוז קורק). ב"פרנסס הקדושה" היא מספרת על מה זה אומר להיות אשה בעולם היום. הסרט הזה יורד לפרטי פרטים של ההוויה הנשית. יש לפחות שבע או שמונה סצינות בסרט שבהן היא מדממת על הסדין במיטה או על הכסא שעליו היא יושבת. נדמה שבמהלך כל הסרט הדמות הראשית נמצאת במחזור. יש כאן דיבורים על הריון, הפלה, והחוויה הנשית בזמן יחסי מין. יש כאן עניין עם להיות אמא חדשה, הנקה, חוסר בשינה, ודאגה וגידול ילדים באופן יותר כללי. וכמובן גם מקומן של הנשים בעולם (קריירה, הגשמה עצמית).

אני לא חושב שאי פעם ראיתי סרט שממש יורד לפרטי הפרטים היומיומיים של הנשיות. וכן, זה מעניין, לגבר שכמוני, לנסות להבין את החוויה הנשית של העולם הזה.

אבל אז מגיעה הדמות הראשית של הסרט. היא סימפטית ונחמדה (באדיבות ההופעה המלבבת של השחקנית הראשית, קלי או'סאליבן). אבל התסריט לא זורק עליה שום מכשול.הסרט מתחיל בבן זוג חדש. הוא ממש סימפטי ותומך. היא נכנסת להריון, ומחליטה די מהר להפיל. הגבר אמנם מעדיף לשמור על הילד, אבל היא די החלטית בעניין. וזהו. אין ויכוח, או התלבטות כלשהי. ההפלה מתבצעת מהר מאוד, הכל ממש בסדר, ומערכת היחסים הנעימה עם הגבר ממשיכה.

הגיבורה מתחילה עבודה חדשה. אין לה ממש נסיון בלהיות אומנת, אבל היא מקבלת את העבודה. הילדה שעליה היא אחראית קשה ותחמנית, ועושה קצת בעיות בהתחלה, אבל האמהות שלה (היא בת למשפחה עם שתי נשים) לא שואלות שאלות, והעבודה לא בסכנה אפילו לא לרגע.

גיבורת הסרט מתחילה רומן מהצד עם המורה לגיטרה של הילדה. יש כאן בעיקר משיכה מינית, ולא ממש סיפור אהבה. אין כאן בכלל התלבטות לגבי בגידה, או לגבי המשך מערכת יחסים בכלל עם החדש או עם הקודם.

הנשים שכן יש להן בעיות הן האמהות של הילדה. אחת ילדה תינוקת ממש לאחרונה, והיא קורסת תחת הנטל של הנקה ושעות שינה מועטות. האמא השניה בעיקר נמצאת בעבודה, ולא נמצאת כדי לתמוך, מה שמשפיע על מערכת היחסים של 2 האמהות. אבל אלו הן דמויות משנה בסרט, והכל עובר דרך הפריזמה של גיבורת הסרט – האומנת. אצלה הכל בסדר. אחרי כמה תקריות לא נעימות עם הילדה היא הצליחה לכבוש את ליבה, וכך הסרט בעצם הוא סדרת מפגשים של האומנת עם הילדה, בהם היא מלווה אותה לגן או למגרש המשחקים, ובהמשך גם עזרה לאם החדשה בטיפול בתינוק, והכל בנועם, בחיוך.

הכל ממש בסדר בסרט הזה. ואני לא מבין אותו. הייתי נקשר יותר רגשית לחוויה הנשית של העולם אם זאת שמתווכת לי אותה היתה נכנסת לקונפליקטים מדי פעם. אם היו לה בחירות קריטיות לעשות. לעבור או לא לעבור הפלה. ספקות לגבי תפקודה כאומנת, והאם זה מה שהיא רוצה לעשות בחיים בכלל. ספקות לגבי הגברים בחייה. אין כאן כלום מזה. בסך הכל זה סרט ממש נחמד על נשים בעולם המודרני, אבל בלי שאני אהיה אישה בעצמי לשעה וחצי. אז נשארתי גבר, ועליתי על מטוס חזרה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s