המלחינה

בסינמטק תל אביב מוקרן החודש "המלחינה". לא ממש ברור למה. "המלחינה" היה חלק מתחרות האופיר בשנה שעברה (2018), והוא נשאר על המדף מאז ועד היום. עדיף היה להשאיר אותו שם, כי מדובר בסוג הסרטים שאין הרבה מה לכתוב עליהם פשוט מפני שהם כל כך רעים עד שכבר לא נעים להתחרע עליהם.אני מניח שבהתחלה היה דווקא רעיון מדליק: לעשות סוג של סאטירה על המתנחלים, לקמבן איזשהו סיפור חטיפה, בן ערובה, משהו כמעט קומי במופגן, ולהזריק הרבה ארס. מה שיצא הוא סוג של מערכון של "ארץ נהדרת" שנמתח לאורך מאוד לא טבעי של שעה וחצי. כי התסריט שנבנה סביב הרעיון המקורי מסתבך בתוך עצמו (עוברים מתכנית א לתכנית ב לתכנית ג), הסרט חוזר על עצמו ויוצא משליטה לקראת הסוף, והשחקנים – אוי, הם כל כך לא טובים. הם מדקלמים את הטקסט שלהם ללא כל מעורבות רגשית ניכרת לעין, כמו מישהו שקורא את התסריט בקריאה ראשונה, ללא כל הכנה מוקדמת. ומתוך כל זה, האמירה של הסרט, אם היתה כזו, מתערפלת והופכת לא ברורה. סרט שהוא כולו תאונת דרכים מצערת. טעות. מערכון לא מצחיק, לא מרגש, לא נעים לצפיה, ואפילו מביך. לא מומלץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s