ג'וקר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Joker)

צריך לומר מראש: לא התכוונתי לראות את הסרט הזה בכלל. בכל 9 השנים שהבלוג הזה קיים, לא כתבתי בכלל על סרטי גיבורי על. אפילו לא על אחד. לא ראיתי אותם. הם לא מעניינים אותי. מבחינתי, איירון-ספיידר-באט-סופר מן הוא אותו מן. מישהו עם איזשהם כוחות שצריך למנוע מרעים להשתלט על העולם (פעם מישהו אמר לי: זה לא נכון. באטמן, למשל, לא יכול לעוף. אמרתי: מה, לא? ואז חשבתי: אז בשביל מה יש לו גלימה? רגע, יש לו גלימה?).

לא גדלתי על גיבורי על. הם לא מעניינים אותי. אני לא מכיר שום דבר מסיפור הרקע שלהם, או למה, וכמה, ואיך, ולא אכפת לי בכלל מהם. אני מתעניין בסרטים על אנשים עשויים בשר ודם, לא מפלדה. אז איזשהו סרט על איזושהי דמות מאחד ה"מנים" האלו – זה לא בטווח הרשתית שלי בכלל.

אבל אז הסרט הזה זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה, מה שגרם לי לחשוב שאולי יש כאן משהו בכל זאת. ומכל מיני כיוונים כל הזמן אמרו לי: אתה לא צריך לדעת שום דבר על ה"מנים" האלו בשביל להבין את הסרט הזה. נכון שה"ג'וקר" הוא אוריג'ין סטורי של אחת הדמויות מהקומיקס, אבל תיקח את זה כמו סיפור על בן אדם רגיל.

גם ככה היה קשה לשכנע אותי, ואפילו באוטובוס בדרך לקולנוע כבר חשבתי לרדת, להסתובב, ולחזור הביתה (כי גשם, ומתחיל להיות קר…), אבל כבר הייתי בדרך, אז כבר המשכתי.

אני צריך לומר שבערך לפני עשור ראיתי את סרט גיבורי העל היחיד שלי. זה היה השני בסדרת באטמן של כריסטופר נולאן. זה עם הית' לדג'ר. זה שקיבל את האוסקר על משחקו בסרט הזה אחרי מותו. זה שחשבתי עליו: אכן סרט טוב, אבל יש שם הרבה דברים שלא הבנתי. את השלישי לא ראיתי. וגם את כל השאר לא ראיתי. אבל מה שאני זוכר מ"האביר האפל" (ככה קראו לסרט הזה?) הוא את תצוגת המשחק חסרת הפחד של לדג'ר (אוסקר מוצדק לטעמי). את הפנים המפחידות של השטן שהיה הג'וקר בסרט הזה. והנה מגיע הסרט הזה, "ג'וקר", ועושה מהלך מעניין: מנסה לגרום לי לאמפטיה לטרוריסט המפחיד הזה. מנסה לגרום לי להבין אותו, גם אם לא לסלוח לו. זה מהלך דרמטי שאני מחבב. מהלך דרמטי נועז שמנסה להבין את הרוע, גם אם לא להצדיק אותו.לטעמי, ההצלחה של הסרט הזה היא חלקית בלבד (אני מתכוון, ההצלחה הדרמטית. על ההצלחה הקופתית הגדולה שלו אי אפשר להתווכח). נתחיל בזה שאני לא ממש להמשיך לקרוא