האפיפיורים: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Two Popes)

הפתעה מאוד נעימה היתה לי הצפייה בסרט הזה. יש כאן, בבסיסו, סרט תיאטרלי על דיון אינטלקטואלי בין 2 דמויות. שני שחקנים, וסרט אחד. נשמע כמו אתגר לא פשוט. פרננדו מיירלס, שעבר דרך ארוכה מאז "עיר האלוהים" מלפני כמעט 20 שנה, יודע למצוא את הגרעין של הדיון, אבל גם יודע להפוך את הסרט לקולנועי, לקחת אותי למסע שברגעים מסוימים שאלתי את עצמי לאן הוא בדיוק הולך, אבל בסופו של דבר יש כאן סרט חכם מאוד, מעניין מאוד, ועם לא מעט רגש מפתיע.

כל אדם שמנהיג מדינה צריך לראות את הסרט הזה. כל מפקד. כל בוס. כל אחד שמנהל קבוצה של אנשים. כל אחד צריך לזכור שגם הוא בן אדם. גם הוא טועה. טעויות קשות לפעמים. גורליות. אבל אנושיות. כל אחד צריך ללמוד לקחת אחריות על הטעויות שלו, ומתוך האחריות הזאת ללמוד לתקן את הטעויות כדי לפעול יותר טוב בעתיד. אין אחד שהוא מורם מעם. גם מנהל. גם בוס. גם קצין. גם ראש ממשלה. גם אפיפיור.

גם ראש ממשלה.כל אחד צריך לזכור את מגבלותיו, לוותר, לחמול על כבודו, לנצל את הכבוד שאנשים רוחשים לו מתוקף מעמדו כדי באמת לעזור לאנשים, באמת להקשיב להם, באמת להקרין חמלה ואהבה שתדביק את האנשים שעובדים עבורך, עבור כולם, ולפזר אנרגיה טובה.

הנה לכם סיפור אמיתי. הסרט מתחיל בבחירות. יושבים להם כמרים וקרדינלים ומחליטים על האפיפיור הבא. יש שתי גישות: השמרני כנגד הרפורמטור. פרננדו מיילרס מוציא אותי משיווי משקלי באקספוזיציה הזאת. הסרט דובר שפות רבות, ובחלק הזה של הסרט, אף יותר מבהמשך, העריכה מהירה, מחליפה פורמטים, סאונדים, מוסיקה. מבלי לדעת על מה הסרט מהתחלה, הסרט מציג לי את העם אל מול האצולה. השמרנות באה לכאורה להגן על העם, אבל היא לא באמת מקשיבה ללבבות האנשים. הסבל והכאב של נערות שנקלעו לסיטואציה של הריון לא מתוכנן. האיסור על הפלה מול החמלה בזכות הבחירה. היחס להומוסקסואלים. ובכלל, היכולת להסתכל על האנשים שנותנים לנו שירות. על הגנן. הנהג הפרטי. אב הבית. אנת'וני הופקינס כאן הוא בתפקיד האפיפיור הנבחר, והוא מוצג בפני קהל המאמינים לראשונה כבר בתחילת הסרט כמורם מעם. הכל מתוך אמונה, אבל גם הוא מרגיש מורם מעם. פורש ידיו לרוחב, נושם לתוכו את המלוכה.

אבל הסרט מגיע מכיוונו של הכומר הדרום אמריקאי. הוא מקשיב לרחשי האנשים הפשוטים. הוא צופה איתם במשחקי הכדורגל של הנבחרת הלאומית. הוא רפורמטור שבאמת מבקש לתקן את השמרנות שאוטמת אוזניה לצרות העם רק מתוך אמונה עיוורת. "אני השתניתי", הוא אומר. ופרננדו מיירלס יוצר בסרט הזה קולנוע מרתק. הדרך שבה הוא עובד עם עריכה, ועם פס קול (לפעמים עם התמונה, לפעמים כנגדה). לפעמים מדובר בוויס-אובר על רקע של תמונות לא קשורות, ולרגע הוא מאייר דברים שאכן קרו, אבל שם התמונות מדברות, וקול המספר רק משלים פערים. הפאוזות מדויקות מאוד. החמלה של הבמאי גם כלפי השמרן (הוא עושה דברים מתוך אמונה עמוקה, לא מרשעות או עיוורון לזולת), ובטח כלפי הכומר השני, שגם הוא רחוק משלמות, גם הוא חטא בעבר, חטאים כבדים, אבל מתוך הכרה בהם, דווקא הוא יוכל לכפר על חטאיו, לעזור לאחרים.

סרט חכם על שני אנשים שמתדיינים על הדרך הנכונה לנהל אנשים, לנהל מדינה, לנהל עולם, מתוך כבוד למסורת, אבל גם מתוך כבוד לאנשים באשר הם אנשים, עם במאי שיודע לנהל סרט שלכאורה הוא סטטי ותיאטרלי, אבל למעשה הוא קולנועי מאוד, חם ואנושי מאוד, אמפטי מאוד. תזזיתי ברגעים מסוימים, מפתיע בהמצאות הקולנועיות שלו, ועם זאת יודע לתת לאנשים את המקום שלהם. סרט אינטלגנטי ומרגש. אם רק כמה אנשים מסוימים (מאוד מסוימים) יראו אותו, אולי יהיה לנו עולם טוב יותר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “האפיפיורים: הביקורת

  1. תודה על הביקורת הנבונה והמדוייקת
    בגללה ראיתי את הסרט הנהדר הזה!
    עוקבת אחריך שנים ונהנית מכך שהביקורות שלך אישיות ומשלבות
    גם את הלב ואת שלל התובנות שבאות משם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s