המורה לאנגלית: הביקורת

זה ההבדל בין מקצוען שיודע בדיוק מה שהוא עושה, לבין חובבן, שמאלתר ומקווה לטוב. במקרה הזה, זה אותו בנאדם…

לפני 6 שנים הגיע מישהו משום מקום ועשה סרט אחד נהדר שזכה בפרסים וגם בהצלחה ראויה. "בית לחם" היה סרט שלקח את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסתכל עליו מבפנים, עם ידע עמוק והכרה של כל הנפשות הפועלות, כמו גם היכולת המרשימה לקחת את האינטרסים המתנגשים באדמה הזאת ולהפוך אותה לסרט אקשן ממריץ אדרנלין, מותח, מרתק, וגם מרגש.

אז מה עושה הוליווד עם כל כוכב חדש שמגיע פתאום לפסטיבלים? מציעה לו עוד מאותו הדבר. אז הנה יובל אדלר חוזר, שוב עם סרט ריגול, שוב עם הקשר ישראלי, אבל הפעם נדמה שיש כאן עבודה מחופפת. הרי "בית לחם" התבסס על תחקיר מעמיק ותסריט מפורט של יובל אדלר ושל עלי וואקד. הפעם כל הדמויות כאן מחוקות, ללא עבר, לא ממש ברורות, לא לי בקהל, ואולי גם לא לעצמן.

שוט הסיום של הסרט משאיר אותי תוהה האם היתה כאן תקלה טכנית. "המורה לאנגלית" נגמר כאילו באמצע משפט. כאילו באמצ

פוף…The End.

מה שמוכיח שהפעם לא המתח והאקשן היו העניין כאן. אדלר ביסס כאן את הסרט על ספר, על חומר מקור אחר, אבל אני, שלא קראתי את הספר, לא ממש יודע מה היה שם. אני יודע מה יש בסרט. מתח אין כאן, כי למרות המיומנות הטכנית המוכחת של אדלר אין כאן דמויות. הסרט מנסה ל להמשיך לקרוא