המורה לאנגלית: הביקורת

זה ההבדל בין מקצוען שיודע בדיוק מה שהוא עושה, לבין חובבן, שמאלתר ומקווה לטוב. במקרה הזה, זה אותו בנאדם…

לפני 6 שנים הגיע מישהו משום מקום ועשה סרט אחד נהדר שזכה בפרסים וגם בהצלחה ראויה. "בית לחם" היה סרט שלקח את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסתכל עליו מבפנים, עם ידע עמוק והכרה של כל הנפשות הפועלות, כמו גם היכולת המרשימה לקחת את האינטרסים המתנגשים באדמה הזאת ולהפוך אותה לסרט אקשן ממריץ אדרנלין, מותח, מרתק, וגם מרגש.

אז מה עושה הוליווד עם כל כוכב חדש שמגיע פתאום לפסטיבלים? מציעה לו עוד מאותו הדבר. אז הנה יובל אדלר חוזר, שוב עם סרט ריגול, שוב עם הקשר ישראלי, אבל הפעם נדמה שיש כאן עבודה מחופפת. הרי "בית לחם" התבסס על תחקיר מעמיק ותסריט מפורט של יובל אדלר ושל עלי וואקד. הפעם כל הדמויות כאן מחוקות, ללא עבר, לא ממש ברורות, לא לי בקהל, ואולי גם לא לעצמן.

שוט הסיום של הסרט משאיר אותי תוהה האם היתה כאן תקלה טכנית. "המורה לאנגלית" נגמר כאילו באמצע משפט. כאילו באמצ

פוף…The End.

מה שמוכיח שהפעם לא המתח והאקשן היו העניין כאן. אדלר ביסס כאן את הסרט על ספר, על חומר מקור אחר, אבל אני, שלא קראתי את הספר, לא ממש יודע מה היה שם. אני יודע מה יש בסרט. מתח אין כאן, כי למרות המיומנות הטכנית המוכחת של אדלר אין כאן דמויות. הסרט מנסה לנתח את הפסיכולוגיה של סוכנים סמויים. אנשים שצריכים לשקר כל הזמן לכל העולם. לקבל על עצמם זהויות בדויות. לשקר אפילו את עצמם. אבל איפה עובר הקו בין אמת לשקר? האם כשסוכנת יוצרת קשר עם גבר, האם יש כאן אהבה, או גם זה שקר כדי להשיג מידע?

דיאן קרוגר בתפקיד הראשי מנסה ככל יכולתה לפצח את הדמות הכתובה על הנייר, אבל אין לה סיכוי. הדמות שלה מספרת כל כך הרבה שקרים, עד שגם אני בקהל לא ממש יודע מה האמת. מי היה אבא שלה, האם הוא חי או מת, האם באמת מעניין אותה לעבוד בשביל המוסד, מה אופי הקשר שלה עם המפעיל הישיר שלה (ומה אופי הקשר של המפעיל עם הסוכנת. מה שהוא עושה בסצינה האחרונה יכול לנבוע רק מסוג של אהבה של גבר לאישה, אבל אין לזה כל אינדקציה בסרט עצמו), ומה אופי מערכת היחסים שלה עם הגבר שאיתו היא יוצרת קשר באירן. אין לי, כצופה, שום בסיס להישען עליו כדי ללכת עם הדמות הראשית שלי, שום דרך לנסות להבין את הקונפליקטים שלה.

וזאת הדמות הראשית שלי. כל שאר הדמויות בסרט מוסברות אפילו פחות. המפעיל הראשי שלה, כאמור, לא מנומק מספיק, לא ברור (בבחירה משונה, הרבה פעמים השחקנים הישראלים מדברים בעברית, והאחרים עונים להם באנגלית. יש איזשהו נסיון להסביר ש"מיי היברו איז שיט", אבל זה גם מונע ממני להבין מי זה האדם הזה), והאחרים בכלל נדמים כפחות מקריקטורות. סצינות האקשן כאן מגוכחות למדי. אין כאן סבלנות לפיתוח מתח, להבנה של מי נמצא כאן, למה, ומהי המטרה, וכשדברים משתבשים, איך מוצגת התושיה של מי שזה לא יהיה כדי לצאת מזה. וכך, שחקן מוכשר כאוהד קנולר עושה כאן את התפקיד המסכן ביותר בקריירה שלו כמחסל חסר פנים כמעט. וגם כל שאר הישראלים (במיוחד רותם קינן) מבוזבזים על תסריט לא נהיר, חסר בשר, שיוצר חוסר אכפתיות שלי לדמויות, חוסר מתח וקשר ביני לבין מה שקורה על המסך, וניתוק שלי מגורלה של הדמות הראשית. אז מה אכפת לי שהסרט נגמר באמצ

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s