ג'וג'ו ראביט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Jojo Rabbit)

לפעמים עולה השאלה האם מותר לצחוק על הכל, או שיש נושאים שהם מחוץ לתחום. מוות. סקס. נאצים.

אני בדיעה שאפשר, ומותר, ואפילו רצוי לצחוק על הכל. הכל. אני רק חושב שבנושאים מסוימים (מוות. סקס. נאצים) צריך להיות מאוד זהירים בדרך שבה נוהגים. מדובר בנושאים רגישים מאוד, ולפעמים בדיחה יכולה להתפרש לא נכון, וכשמדובר בנושאים האלו, להעליב הרבה מאוד אנשים.

כבר נעשו סרטים קומיים בנושא השואה. כמה מהם מהמפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע. "הדיקטטור הגדול" של צ'פלין. "החיים יפים" של רוברטו בניני. סצינת הפתיחה של "ג'וג'ו ראביט" הזכירה לי את סצינת הפתיחה של "להיות או לא להיות" של ארנסט לוביטש. וכאן גם ההבדל הגדול בין הסרטים הקלאסים ההם לבין הסרט החדש הזה: טאיקה וואיטיטי מדגים כאן את יכולותיו הקומיות בצורה מרשימה. הכל זז מהר, קצבי, עם מוסיקה מלהיבה, עם חילופי רפליקות מהירים ומצחיקים שכתובים נהדר – רק שוואיטיטי חסר את מגע הנוצה הנפלא של ארנסט לוביטש.וכך יוצא שבלא מעט סצינות ב"ג'וג'ו ראביט" אני צוחק מתוך אינסטינקט, כי האלמנט הקומי עשוי כמו שכתוב בספר, אבל מיד מתלווה לצחוק הזה טעם לוואי. אני צוחק ו להמשיך לקרוא