המתרגם: הביקורת

(שם הסרט במקור: Tlmocník)

סצינת שיחה באמצע הסרט החביב הזה מתמצתת עבורי את כל מה שטוב ולא טוב ב"מתרגם". היא שואלת אותו: איך אתה בכלל משווה? והוא עונה: את חושבת שלהיות בן של רוצח יותר קל מלהיות בן של קורבן? והיא עונה לו: או קיי, אבל אתה לא צריך לחיות בפחד מתמיד שהכל יחזור.

שני גברים מבוגרים, אחד בנו של קצין נאצי ב-SS, השני בן של אנשים שנרצחו ע"י אותו קצין SS, שניהם נוסעים ברחבי סלובקיה כדי ללמוד על העבר של ההורים שלהם. המסע מתבצע לבקשת הגרמני (בעצם אוסטרי, אבל זה לא משחק תפקיד כאן), והסלובקי מוביל אותו. יש כאן סוג של באדי-מובי, כשהאוסטרי לוקח את החיים יותר בקלות, והסלובקי מסוגר יותר. פטר סימוניצ'ק, בתפקיד האוסטרי, עושה עבודה מצוינת בשילוב האלמנטים המשעשעים של פלייבוי מזדקן יחד עם האלמנטים הרציניים יותר בהם הוא עושה חשבון עם העבר שלו, של אבא שלו (במידה מסוימת הוא ממשיך את דמותו המפורסמת יותר מלפני כמה שנים של טוני ארדמן, רק עם סגנון בימוי יותר קונבנציונלי).

בתפקיד הסלובקי מלוהק כאן יז'י מנזל. לאיש הזה יש זכויות רבות בתולדות הקולנוע העולמי. ב-1967 הוא אפילו זכה באוסקר על בימוי סרט נהדר שנקרא "רכבות נשמרות היטב". לפי "המתרגם", אני פחות מחבב אותו כשחקן. המסע הזה לא נראה כמשפיע עליו. עם זאת, נדמה לי שהנוכחות שלו בסרט כן השפיעה על מרטין שוליק שביים את "המתרגם". יש כאן כמה סצינות שהרגשתי שבוימו ברוחו של מנזל (או, אם לומר אחרת: סצינות שנראה כאילו באמת בוימו ע"י מנזל). ההומור הצ'כי הדק מבצבץ כאן לרגעים לא מעטים מתחת לחזות הרצינית, ולפעמים הוא כמעט בלתי נראה. סצינה במעיין מרפא כלשהו, בה שני הגברים מדברים על הנשים בחייהם, מתוודים על בגידות ועל האהבות שלהם, וברקע, כהערה אירונית אולי, שתי בנות צעירות מבצעות אימון שחייה צורנית שלא קשור, אבל בכל זאת נמצא שם. או סצינה בבר, בה האוסטרי מספר לאשה היושבת לידו על מסעו בעקבות מעשיו של אביו שהיה קצין SS במלחמה, והיא עונה: זאת הדרך המשונה ביותר בה מישהו אי פעם ניסה להתחיל איתי.

אז כן, יש כאן לא מעט רגעים נוגעים ללב, משעשעים, ובאותה מידה אפילו מרגשים, אבל הבעיה היא שהם לא באמת מתקבצים לכדי יצירה אחת שלמה. "המתרגם" הוא בעיקרו אוסף של אפיזודות חביבות, תחנות בדרך של המסע, שהופכות את השואה לסדרה של צ'יזבטים. סיפורי מלחמה קצרים של אנשים שהיו וראו, אבל מבלי באמת שישפיעו על המצב בהווה. רק ההערה של האשה בסצינה שם באמצע הסרט היא היחידה שאיכשהו מביאה את השפעת סיפורי המלחמה להווה. יש גם כמה אינסרטים מהחדשות של ימינו על המלחמה באוקראינה, כנראה כדי להעלות את המודעות לכך שהזוועה הזאת אכן יכולה לחזור, אבל זה לא באמת נמצא בסרט, אלא רק כהערת אגב חסרת תוקף, ולכן, כל סיפורי המלחמה, וכל רגעי הבימוי היפים שיש כאן, לא באמת מתחברים לסרט שבאמת ישאיר משהו כשאני יוצא מהאולם.

וכך כל האפיזודות האלו מחוברות ביניהן בקטעי מכונית נוסעת עם אותו קטע מוסיקלי שמהר מאוד מתחיל להימאס, וכך גם ההפתעה שבסוף הסרט נדמית כתוספת בטעם רע המונחתת בברוטליות על סרט עדין ברובו. לכאורה רצון לסגור מעגל בהווה, אבל מכיוון שזה לא באמת נמצא בסרט, זה לא באמת התחבר לי ליצירה השלמה.

סרט חביב, "המתרגם", עם כמה רגעים יפהפיים, אבל לא באמת כזה שמשאיר משהו אחריו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “המתרגם: הביקורת

  1. הסרט הוא הרבה יותר מ"אוסף אפיזודות חביבות". יש פה סרט מסע שכמו תמיד, הוא מסע פנימי מעודן ורגיש עד מאד. הגישה לעניין השואה היא מקורית וחודרת בהתגנבות מתחת לעורו של הצופה. מסכימה איתך לגבי ההפתעה הלא מוצלחת של סוף הסרט. ה"ציטוט" בפתיח שלך ממש, אבל ממש לא מתאר נכון את ההתרחשות בין שני הדוברים. חבל. הסרט מפתיע בייחודיות ובמהימנות. שווה צפייה (מאד)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s