עכביש ברשת: הביקורת

אני חושב שכדי להבין למה "עכביש ברשת" הוא סרט לא טוב, לא מותח, ולא מרגש באף רגע שלו, כדי להבין למה זה קרה, צריך להגיע עד לסצינה האחרונה שלו. אני מתכוון לסצינה הממש אחרונה. זאת שמגיעה אחרי הסוף. זאת שהרגשתי שהיא כמו אפילוג לא נחוץ. הסצינה הזאת היא סצינה של חיסול. הסרט היה חי טוב מאוד גם בלעדיה ("חי טוב מאוד" זה רק ביטוי. הסרט הזה לא ממש חי טוב). למראה הסצינה הזאת רק חשבתי: למה היא קיימת בסרט בכלל? יש כאן איזושהי שמחה לא נחוצה לאיד. איזשהו צמא מרתיע לדם.

לכאורה, זהו סרט פטריוטי. סרט על המוסד, על סוכני מוסד, על כך שהם ישמרו על בטחון ישראל בכל מחיר, בלה בלה בלה. זה בדיוק מה שלא עובד בסרט. גם בסרטי האקשן הכי מטופשים של סטאלון וחבריו יש תמיד סיבה מאוד רגשית לצאת למסע הרג. "חטפו לי את הבת, אז אני יוצא להציל אותה!". משהו כזה. כאן, ב"עכביש ברשת", יש איזשהו ברבור על כך שהסורים משתמשים בנשק כימי, ואנחנו יוצאים, שירות הבטחון הישראלי העשוי ללא חת, יוצאים לדרך כדי למנוע את זה. אין כאן שום מימד אישי שמפעיל את העלילה.

זה מאוד מפתיע שהאדם שסרטו הטוב והיפה ביותר היה "הכלה הסורית" עושה עכשיו סרט שבו לסורים אין פנים ושמות. הסורים הם האיש הרע. יש אינסרט אחד של ראיון עם בשאר אל אסד, ויש עוד סורי אחד, בגילומו של מכרם חורי (שהוא הסורי היחיד בסרט, ורק בגלל שהוא בעצם מרגל לטובתנו, הישראלים הצודקים). וגם הסורי הזה נעלם מהר מאוד מהסרט. כך שכל המסע הזה לגילוי הקשר בין יצרני כימיקלים אירופאים לבין השלטון הסורי אין לו שום מניע אישי, אלא פטריוטי. ובמרכזו עומד איש שאינו מדבר עברית בכלל.

שחקן בריטי זוכה אוסקר שמגלם סוכן מוסד ישראלי. בן קינגסלי מאוד משתדל, אבל זה להמשיך לקרוא