הצלם ממומבאי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Photograph)

לפני כמה שנים הגיע לחופינו סרט מקסים ואנושי שנקרא "לאנצ'בוקס". מעין קומדיה מופנמת שבנויה על טעות פשוטה, והטעות הזאת מפעילה קשר אפלטוני בין שני אנשים שהופך לחברות אמיתית גם אם הם לא באמת מכירים.

כמו שקורה לא מעט לבמאים בעולם, ברגע שסרט שלהם מצליח לפרוץ החוצה אל העולם, הם מיד מקבלים הצעה לביים משהו נוסף באנגלית, לכאורה כדי להביא את קולם לקהל רחב יותר (למעשה, כדי למזער סיכונים כלכליים של המשקיעים, כי מי שכבר הוכיח את עצמו כבמאי טוב סביר שיביא סרט טוב נוסף, רק באנגלית). אז ריטש באטרה, הבמאי של "לאנצ'בוקס", עשה עוד שני סרטים בחוצלארצ, שניהם, כמו שקורה לרוב במצבים כאלו, הפכו לנשכחים למדי (כי כשאתה עובד בשפה שלא שלך, בסביבה שאתה פחות מכיר, אתה, באופן טבעי, עושה עבודה פחות טובה). עכשיו חזר באטרה הביתה. לכאורה, שוב הזדמנות לחזור לשורשים שהביאו את "לאנצ'בוקס". למעשה, אחרי צפייה ב"צלם ממומבאי", אני חש שבאטרה מרגיש שהוא נמצא בסוג של מלכוד: מצד אחד הוא אכן רוצה להשתחרר מהחשיבה העסקית של עולם הקולנוע המערבי, ולחזור ולספר את הסיפורים שמעניינים אותו, ולא את אלו שמעניינים את המפיקים המערביים. מצד שני, הכשלונות במערב השאירו כנראה משקל אצל באטרה, והוא כנראה בלחץ לחזור ולהוכיח שהוא שווה משהו.

וכך יוצא ש"הצלם ממומבאי" הוא מצד אחד סיפור מעניין על הודו של היום, ומצד שני, נסיון מאוד מגושם לשכפל את ההצלחה של "לאנצ'בוקס". למעשה, נדמה לי ש"הצלם ממומבאי" הוא שני סרטים, אחד הוא מעין "לאנצ'בוקס 2", אבל הרבה פחות טוב. והשני הוא סרט חדש, שהיה יכול להיות מעניין ורגיש, והוא בעצם הסרט שבאטרה רצה לעשות כאן, רק שבגלל שבאטרה כנראה מרגיש מאוד חסר בטחון בעקבות חוסר ההצלחה שלו במערב, הוא נותן משקל יתר לקומדיה של הטעויות, ומזניח את הסרט שהיה יכול להיות מעניין יותר.ב"צלם ממומבאי" (שבו, אגב, משחק בתפקיד הראשי מי ששיחק בתפקיד משנה ב"לאנצ'בוקס"), יש עלילה ראשית של קומדיה רומנטית המבוססת על טעות. מעין גרסה הודית ל"מלכה ליום אחד". מישהי שעוברת באופן מקרי בחייו של הגיבור הראשי של הסרט, שהוא צלם, הופכת במעין סוג של עסקה, לבת הלוויה שלו כדי שסבתא שלו תחשוב שיש לו בת זוג, ואז אולי היא תירגע קצת ותחזור לקחת את התרופות שלה (קו סיפורי דומה הנחה את הקומדיה הנוראית של דובר קוסשוילי, "רווקה פלוס". באטרה לא בדיוק מקורי כאן). הבעיה עם החלק הזה של הסיפור היא ה להמשיך לקרוא