הצלם ממומבאי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Photograph)

לפני כמה שנים הגיע לחופינו סרט מקסים ואנושי שנקרא "לאנצ'בוקס". מעין קומדיה מופנמת שבנויה על טעות פשוטה, והטעות הזאת מפעילה קשר אפלטוני בין שני אנשים שהופך לחברות אמיתית גם אם הם לא באמת מכירים.

כמו שקורה לא מעט לבמאים בעולם, ברגע שסרט שלהם מצליח לפרוץ החוצה אל העולם, הם מיד מקבלים הצעה לביים משהו נוסף באנגלית, לכאורה כדי להביא את קולם לקהל רחב יותר (למעשה, כדי למזער סיכונים כלכליים של המשקיעים, כי מי שכבר הוכיח את עצמו כבמאי טוב סביר שיביא סרט טוב נוסף, רק באנגלית). אז ריטש באטרה, הבמאי של "לאנצ'בוקס", עשה עוד שני סרטים בחוצלארצ, שניהם, כמו שקורה לרוב במצבים כאלו, הפכו לנשכחים למדי (כי כשאתה עובד בשפה שלא שלך, בסביבה שאתה פחות מכיר, אתה, באופן טבעי, עושה עבודה פחות טובה). עכשיו חזר באטרה הביתה. לכאורה, שוב הזדמנות לחזור לשורשים שהביאו את "לאנצ'בוקס". למעשה, אחרי צפייה ב"צלם ממומבאי", אני חש שבאטרה מרגיש שהוא נמצא בסוג של מלכוד: מצד אחד הוא אכן רוצה להשתחרר מהחשיבה העסקית של עולם הקולנוע המערבי, ולחזור ולספר את הסיפורים שמעניינים אותו, ולא את אלו שמעניינים את המפיקים המערביים. מצד שני, הכשלונות במערב השאירו כנראה משקל אצל באטרה, והוא כנראה בלחץ לחזור ולהוכיח שהוא שווה משהו.

וכך יוצא ש"הצלם ממומבאי" הוא מצד אחד סיפור מעניין על הודו של היום, ומצד שני, נסיון מאוד מגושם לשכפל את ההצלחה של "לאנצ'בוקס". למעשה, נדמה לי ש"הצלם ממומבאי" הוא שני סרטים, אחד הוא מעין "לאנצ'בוקס 2", אבל הרבה פחות טוב. והשני הוא סרט חדש, שהיה יכול להיות מעניין ורגיש, והוא בעצם הסרט שבאטרה רצה לעשות כאן, רק שבגלל שבאטרה כנראה מרגיש מאוד חסר בטחון בעקבות חוסר ההצלחה שלו במערב, הוא נותן משקל יתר לקומדיה של הטעויות, ומזניח את הסרט שהיה יכול להיות מעניין יותר.ב"צלם ממומבאי" (שבו, אגב, משחק בתפקיד הראשי מי ששיחק בתפקיד משנה ב"לאנצ'בוקס"), יש עלילה ראשית של קומדיה רומנטית המבוססת על טעות. מעין גרסה הודית ל"מלכה ליום אחד". מישהי שעוברת באופן מקרי בחייו של הגיבור הראשי של הסרט, שהוא צלם, הופכת במעין סוג של עסקה, לבת הלוויה שלו כדי שסבתא שלו תחשוב שיש לו בת זוג, ואז אולי היא תירגע קצת ותחזור לקחת את התרופות שלה (קו סיפורי דומה הנחה את הקומדיה הנוראית של דובר קוסשוילי, "רווקה פלוס". באטרה לא בדיוק מקורי כאן). הבעיה עם החלק הזה של הסיפור היא המשקל העודף שהדמויות נושאות על עצמן. שתי הדמויות מסתובבות ברחובות כאילו כל משקל העולם על כתפיהן. הן עצובות כל הזמן. מדוכאות. עגומות מבע. כל הזמן. והסרט הזה אמור להיות קומדיה, אבל הוא כורע תחת נטל העצב התהומי של שתי הדמויות שבו. אני מבין שבאטרה, שזה כבר סרט שלישי שלו שאני רואה, הוא במאי צנוע ושקט, והוא לא כזה שיחגוג שמחות במוסיקה רועשת ובריקודים, ועדיין יש הבדל בין חיוכים ושמחה שקטה שהיתה אמורה להגיע כאן ברגעים מסוימים לבין הכבדות המעיקה ששורה על הסרט הזה לכל אורכו. לא ממש ברור מה מכביד על שתי הדמויות האלו כל הזמן. מהצד שלו מוזכר בחטף שהוא עובד קשה כדי לשלם חוב כספי גדול של אביו, אבל זה נאמר רק בחצי משפט, ולא באמת נמצא בסרט. המצב הכלכלי שלו לא באמת מעיק. יש לו תמיד כסף לשלם על אוכל או על כרטיס קולנוע. כל העגמומיות שלו נדמית איכשהו מעושה, לא באמת אמיתית. והיא? הבחורה בסיפור כל הזמן עצובה, ולא ברור למה. בהמשך הסיפור יש נסיון שידוך של המשפחה שלא עולה יפה, אבל גם זה נמצא בסרט במנה קטנה מאוד. לא ממש ברור למה התלמידה המצטיינת ביותר בכיתה כל כך כבדה ועצובה כל הזמן. מה גם שבאטרה איבד בדרך את הרגישות, את הסבלנות, והעריכה בתוך הסצינות בין הצד של הגבר לצד של האשה קופצנית מדי, לא נשארת מספיק איתו או איתה כדי שאולי נבין את שורשי העצב התהומי המכביד מאוד הזה.

אבל אני חושב שיש לזה סיבה אחרת: אני חושב שבאטרה בעצם רצה לעשות סרט על הבדלי המעמדות בהודו של היום. הסצינות המעניינות ביותר כאן, לטעמי, הן אלו שבין האשה שבסיפור לבין המשרתת שלה. הרצון להבין את החיים של האנשים הבלתי נראים. אלו שמכינים לנו אוכל ומנקים לנו את הבית,  אבל גם הם אנשים עם רצונות ושאיפות ואכזבות. שתיים-שלוש סצינות שבהן הגיבורה מדברת עם המשרתת שלה בשקט, בלילה, בלחש, הן לדעתי הסרט שבאטרה רצה לעשות בעצם, אבל הוא נתקע בין הרצון שלו לשכפל את "לאנצ'בוקס" לבין הרצון שלו לעשות משהו חדש, וכך "הצלם ממומבאי" נופל בין הכסאות, והוא לא מצחיק, ואף מעיק למדי בסיפור המרכזי שבו, ולא מספיק מפותח בסיפור שהוא כן רצה לספר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s