פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2020: המועמדויות

ואתמול, בערך 3 שעות אחרי שהוכרזו המועמדויות לפרס האקדמיה האיטלקית, בצד השני של העולם, בקנדה, הוכרזו המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע שלהם (פרס שאין לו שם). מבט על רשימת המועמדויות מגלה שהפעם אין בקנדה התלהבות רבתי מאף סרט, או שניים. אין אף סרט מוביל, או תחרות מרתקת בין פייבוריטים. למעשה, הסרט המוביל במספר המועמדויות הוא גם אחד שבכלל לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. ובכל זאת, ניסיתי לבנות רשימה קצרה של הסרטים העיקריים ברשימה:

שיר השמות (The Song of Names) – פראנסואה ז'ירארד

הסרט הזה אמור לצאת למסכים בישראל כבר בשבוע הבא, אז אני מניח שידברו בו לא מעט בקרוב. ועם זאת, הסרט הזה נראה לי מאוד לא מעניין. ז'ירארד נוהג לעשות סרטים על מוסיקה, וסרטיו נוטפים דבש, כורעים תחת נטל המתיקות המוגזמת שבהם. "נער מקהלה" ו-"הכינור האדום", שני סרטים שהוא ביים ועסקו במוסיקה הופצו בעבר בישראל. "הכינור האדום" אפילו זכה באוסקר על המוסיקה שבו. הסרט החדש עוסק גם הוא במוסיקה, אבל הוא מוסיף תבלין יהודי. ואת השואה. וזה מתכון לסרט שיכווץ אותי בכסא. צרפו לכך את העבודה שרוב הביקורת בעולם לא ממש מתלהבות ממנו (39% ברוטן טומטוז), והמסקנה היא שאני כנראה אדלג עליו כשהוא יגיע בקרוב לישראל.

הסיפור הוא על שני חברי ילדות בזמן השואה. אחד מהם הוא נגן כינור מחונן. ב-1951, לפני קונצרט חשוב, נגן הכינור נעלם. 35 שנים לאחר מכן, יכול להיות שיש סימן חיים ממנו. טים רות' וקלייב אואן בתפקיד החברים המבוגרים, וכפי שניתן לראות בטריילר, יש גם את סיפור הילדים, וגם לא מעט יידישקייט, כשנדמה שהכל מצופה בשכבה עבה של שמאלץ."שיר השמות" לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הקנדית, אבל הוא המוביל במספר המועמדויות, עם תשע: מועמדות לפרס העיצוב האמנותי, איפור, תלבושות, עיצוב שיער, מוסיקה, שיר מקורי, סאונד, עריכת סאונד, ואפקטים.

המאה ה-20 (The 20th Century) – מת'יו ראנקין

אולי הוכחה לבלבול שבקולנוע הקנדי של השנה האחרונה. סרט שמצד אחד נדמה מבריק ומרתק, ומצד שני, כל העבודה הקולנועית המאומצת שהושקעה כאן כנראה לוקחת לעצמה את מירב תשומת הלב, ומבטלת את האפקט מה…סרט עצמו. בבסיסו, "המאה ה-20" אמור להיות סאטירה פוליטית חריפה. סיפור שמתחיל בשנת 1899 עם גבר שאפתני מאוד שחותר להיות ראש ממשלה, וצריך להדחיק את הפטיש שיש לו לרגלי נשים ולנעלי נשים כדי להגיע לשם. בדרך הוא יצטרך לגבור על עוד יריבים אחרים, ולעשות דברים מגוחכים כמו תחרות כתיבת שמות בשלג בעזרת השתנה, ועוד דברים מטורפים שכאלו, ואף מטורפים יותר מאלו.

הבעיה היא שהסרט גם מצולם בפרופורציות מסך מכווצות, משתמש בטכניקת שריטת פילם שגיא מאדין הקנדי מפורסם בה, משתמש בשחקנים גברים כדי לגלם נשים, משתמש באינספור טכניקות ויזואליות כדי לשחק עם השפה הקולנועית, ובסופו של דבר, נדמה לי שהמשחק הקולנועי הזה לוקח את תשומת הלב מהתסריט הכל כך פסיכי עד שהוא מבטל את האפקט הסאטירי החריף שהיה כאן מלכתחילה."המאה ה-20" (טריילר) מועמד ל-8 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט הטוב ביותר, עיצוב אמנותי, תלבושות, עיצוב שיער, בימוי, שחקן, תסריט, ופרס לסרט הביכורים.

אנטיגונה (Antigone) – סופי דראספה

עיבוד מודרני של הטרגדיה היוונית הידועה, והתאמתה למציאות הקנדית של היום, ואולי למציאות במדינות מערביות רבות בעולם היום. הבחורה הצעירה במרכז הסרט היא ממשפחה של מהגרים. האח הגדול נעצר ע"י המשטרה אחרי תקרית קטלנית. הוא עומד בפני גירוש, אבל אחותו, שעדיין קטינה, רוקמת תכנית התחזות שתשחרר את אחיה ממעצר. היא בעצמה נעצרת, אבל בהיותה קטינה, היא עומדת בפני עונש קל בהרבה. המשטרה והרשויות מנסות עליה מניפולציות שונות כדי להסגיר את אחיה, בעוד שהגיל שבו היא כבר לא תהיה קטינה מתקרב במהירות. וכל זה על רקע מהומות שמתפתחות בשכונות המהגרים ומתגברות עם כל יום שעובר ואנטיגונה, משפחתה ואחיה לא חוזרים לחיות ביחד. נראה כמו הגרסה הקנדית של "עלובי החיים" הצרפתי, והסרט הזה אכן היה נציג קנדה לאוסקר השנה (אבל לא עבר שלב).

"אנטיגונה", שעל פניו נראה סרט מרגש ומסקרן מאוד, מועמד ל-7 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, עריכה, שחקנית, שחקנית משנה, תסריט מעובד, וסאונד.

הגוף זוכר כשהעולם נשבר (The Body Remembers when the World Broke Open) – קת'לין הפבורן, אל-מאיז'ה טיילפת'רז

תלחצו על הלינק הזה.

זאת הסיטואציה הבסיסית של הסרט הזה. אשה בהריון בורחת מבן הזוג שלה שהיכה אותה. אשה אחרת פוגשת בה במקרה ועוזרת לה. שתי הנשים הן ממה שנהוג לקרות "קהילת הילידים" (אם כי אחת מהן לבנה יותר מהשניה, כי היא בת מעורבת לאב משבט הסאמי הסקנדינבי ולאם מהילידים הקנדים), אבל הן מרקעים סוציאלים שונים לחלוטין. הלבנה מבוססת יותר, והשחורה עניה יותר. כן, זה נשמע קצת בוטה, אבל זאת בדיוק ההתלבטות שלי לגבי הסרט הזה: האם מדובר בסיפור עדין ומרגש על התמודדות עם אלימות, או בסרט דידקטי על אלימות במשפחה?

להבנתי, הסרט לא מצולם בשוט אחד, אבל הוא כן מתאר את האירועים שבו בזמן אמיתי, וניכר שהלב שלו במקום הנכון, אבל אני לא בטוח שהתוצאה הסופית היא לא סרט הסברה בסופו של דבר. "הגוף זוכר וגו'…" מועמד ל-6 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, צילום, שתי השחקניות, ותסריט.

אן בגובה 13 אלף רגל (Anne at 13000 Feet) – קאזיק ראדוואנסקי

אן טובה מאוד עם ילדים. היא לא ממש טובה עם מבוגרים. היא לא מוצאת את עצמה בחיים הפרטיים שלה, אבל היא דווקא שמחה בעבודתה במעון היום. היא מתקשרת עם הילדים שבהם היא מטפלת הרבה יותר טוב מאשר עם חבריה לעבודה, או עם בני זוג פוטנציאלים. לצורך מסיבת הרווקות של חברה שלה, אן יוצאת להרפתקאה הכוללת צניחה חופשית. ושם אן מרגישה סוף סוף חיה.

התקציר הזה נשמע כמו התחלה מעניינת לסרט. רק שנדמה לי שזה כל מה שיש כאן: סיטואציה, מצב מעניין, אבל חסר פיתוח. ובכל זאת יכול להיות שיש כאן סרט מעניין, איפשהו בתוך כל הסיפור/ מצב הזה."אן בגובה 13 אלף רגל" (טריילר) מועמד ל-4 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, ושחקן משנה.

שקר לבן (White Lie) – יונה לואיס, קלווין תומס

"הי, קוראים לי קייטי. לא מזמן קיבלתי את ההודעה העצובה שיש לי סרטן. קשה לי לקבל את זה, אבל אני מוכנה למלחמה על החיים שלי. אני מתחילה בקרוב הקרנות, ואני אצטרך לוותר על עבודה שלי בגלל זה. לא נעים לי לבקש, אבל אם תוכלו לתרום ממש קצת כסף, כל אחד לפי יכולתו, זה ממש יעזור"

ומסתבר שהקייטי הזאת, סטודנטית באוניברסיטה שהפוסטים שהיא העלתה ברשתות החברתיות הפכו ויראלים, שתמונותיה ממלאות את מסדרונות הקמפוס, הקייטי הזאת שהפכה לסוג של סלב באוניברסיטה, נערת הפוסטר של המלחמה האמיצה בסרטן, מסתבר שהיא לא חולה. בכלל.

הטריילר רומז שיש כאן יותר ממצב נתון, אני רק לא ממש מבין למה היא עושה את זה (מלבד הרצון להראות את ההשפעה ההרסנית של הרשתות החברתיות על חיינו, אבל זאת היתה צריכה להיות המסקנה של הסרט כולו, ולא הסיבה למעשיה של הדמות הראשית), כך שאני לא ממש בטוח איך סרט יכול להחזיק דמות שהמוסריות שלה מוטלת בספק.ועדיין, "שקר לבן" מועמד ל-4 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, ותסריט.

אלו הם שמות הסרטים העיקריים ברשימת המועמדויות של האקדמיה הקנדית לקולנוע לשנה זו. טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-29 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s