גופו 2020: המועמדויות

באופן מקרי, באותו יום שבו התפרסמו המועמדויות לפרסי האקדמיה באיטליה וגם בקנדה, ממש באותו יום התפרסמו המועמדויות גם לפרסי האקדמיה ברומניה. ואני עוקב כבר הרבה שנים אחרי מה שקורה גם שם, ברומניה, אז הנה סקירה נוספת של סרטים שמועמדים לפרסים, הפעם ברומניה.

שני סרטים מובילים את הרשימה, את שניהם ראיתי, ואת שניהם לא אהבתי.

"השורקים" (La Gomera) של קורנליו פורומבויו הוקרן ממש לא מזמן מסחרית בישראל. מעין מהתלת פשע שבה כולם עובדים על כולם, בסרט שהיה אמור להיות חביב ומשעשע, רק שפורומבויו, כדרכו, אוהב לדבר על דברים שקשורים לעשיית הקולנוע עצמו, ופחות מתרכז בסיפור ובדמויות, וכך הסרט הזה הוא אולי הערה מעניינת של יוצר מוכשר על הקשר בין המכניקה של עשיית קולנוע (ובמקרה הזה – קולנוע הוליוודי פופולרי אל מול קולנוע קצת יותר עמוק) לבין הקהל הרחב.

לא כל כך אהבתי את הסרט הזה, אבל הוא היה נציג רומניה לאוסקר, והוא גם המוביל במספר המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לשנה זו עם 13 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, 2 שחקניות משנה, שחקן משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור/עיצוב שיער.

(שימו לב שוולאד איבאנוב, זה שבתמונה למעלה, שהוא השחקן הראשי ב"שורקים", ומגדולי שחקני רומניה היום, לא מועמד כאן).

הסרט השני שקיבל תשומת לב גדולה מהאקדמיה הרומנית השנה הוא הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין.

של לפני שנתיים.

"אל תיגע בי" (Touch me Not) של אידינה פינטילה הוא יצירה כל כך יוצאת דופן, אוואנגארדית, קשה לצפיה, קשה לעיכול, יצירה שכוללת הרבה עירום וסקס בוטים, סאונד מלא צרחות וצעקות, מוסיקה דיסהרמונית, ודיון דידקטי בייצוגי גוף גבריים ונשיים (וייצוגי גוף בכלל – חלק לא קטן מהסרט מתאר סשן טיפולי של אנשים מוגבלים פיסית) – הכל כאן כל כך קיצוני עד שלקח לסרט הזה הרבה זמן להגיע למסכים בהפצה לקהל הרומני, כך שאני מנחש שזו הסיבה שהסרט הזה מקבל את ההכרה שלו מהאקדמיה הרומנית רק עכשיו.היצירה הזאת, שלא אהבתי את חווית הצפיה בה, מועמדת ל-9 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית משנה, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, איפור/עיצוב שיער, ופרס סרט הביכורים.

ולחדשות בהרחבה: יש עוד כמה וכמה סרטים שבולטים ברשימת המועמדויות של האקדמיה הרומנית לקולנוע. עליהם בסקירה הזאת:

מפלצות (Monștri) – מריוס אולטאנו

סרט בשלושה פרקים

פרק 1: היא מגיעה בשעות הערב לבוקרשט ברכבת. במקום לנסוע הביתה היא שוכרת את שירותיו של נהג מונית, ונוסעת ברחבי העיר ללא כיוון. מנהלת שיחות חולין עם הנהג. שיחות טלפון עם בעלה. עד הבוקר.

פרק 2: הוא מחכה לה שתחזור. מדבר איתה בטלפון. בינתיים הוא מוצא אהבה רגעית בחדרו ובזרועותיו של גבר אחר.

פרק 3: הבוקר הגיע. הם יושבים יחד בבית, צריכים להחליט אם להישאר ביחד, או להיפרד.

להבנתי, יש כאן בניה מעניינת של הסיפור, כששני הפרקים הראשונים מתרחשים במקביל, אבל נראים בסרט אחד אחרי השני (כלומר, הסיפור שלה, ואז הסרט חוזר אחורה בזמן, ומראה את הצד שלו, כנראה עם סצינת שיחת הטלפון חוזרת על עצמה, אבל הפעם רואים אותו במקום אותה), ואז מגיע הפרק השלישי, שמאחד את החוויות הרגשיות של שני הפרקים הראשונים לכדי החלטה אחת משנת חיים. מה גם ששני הפרקים הראשונים מתרחשים בלילה, ומצולמים ביחס מסך ריבועי, והבוקר מצולם ביחס מסך קולנועי רגיל.  אור היום מוציא את שתי הדמויות לדרך חדשה.

הטריילר נהדר לטעמי, והסרט הזה מאוד מסקרן אותי

"מפלצות" מועמד ל-9 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, 2 שחקני משנה, תסריט, צילום, תלבושות, ופרס סרט הביכורים.

חניה (Parking) – טודור ג'ורג'יו

טודור ג'יורג'יו הוא במאי ומפיק רומני בן 47 בלבד, אבל הוא רב מעללים. לפני כמעט עשור הוא ביים סרט נהדר שנקרא "על חלזונות ואנשים". הוא גם היה בין המפיקים של הסרט הזוכה מהשנה שעברה "משפחת מורומטה", ושמו נמצא אפילו בין המפיקים של הסרט הישראלי מלפני עשור "שליחותו של הממונה על יחסי אנוש" (ג'ורג'יו גם ביקר בעבר בישראל עם אחד מסרטיו).

סרטו האחרון נדמה לי כמיקס לא ברור בין סיפור אהבה רווי תשוקה לבין סרט מהורהר על מהות האמנות. סיפור על מהגר רומני בספרד שבינתיים עובד כשומר לילה בחניון של מכוניות המפתח רומן לוהט עם ספרדיה מקומית, אבל הוא גם שואף להיות משורר, והמילים שהוא כותב מכניסות את הרגשות לתבניות, מאלפות אותם, מסבירות את הרגשות במקום לתת להם לחיות בפראיות. ההרגשה שלי מצפיה בטריילר (הלא מתורגם) היא של אנטי-קליימקס. של סיפור שהיה יכול להיות מועך את הלב, בהיותו של הגיבור מיואש, זרוק בסוף העולם, והנה פתאום הוא מוצא טעם לחיים, אבל הדקלומים של השירים הורגים את הסערה. ואולי זה רק הטריילר (שימו לב, אגב, שמבין המועמדים לפרס הסרט, "חניה" הוא היחיד שלא מועמד גם לפרס הבימוי, מה שמעיד, לדעתי, על מעמדו הנחות בהשוואה לשאר הסרטים בתחרות).

"חניה" מועמד ל-8 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן, שחקנית, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, ועיצוב אמנותי.

המסע המופלא של מארונה (Călătoria fantastică a Maronei) – אנקה דאמיאן

הסרט האחרון המועמד לפרס הסרט הטוב ביותר הוא סרט אנימציה. אנקה דאמיאן היא יוצרת סרטים באנימציה שלא עושה סרטים קונבנציונלים. יצא לי לדגום סרט אחד שלה מלפני כמה שנים שנקרא "קרוליק", סיפור באנימציה דוקומנטרית על גבר שבנסיבות לא ברורות מגיע לכלא והחיים שלו מסתבכים שם. אני זוכר בעיקר שהתאכזבתי מהסרט ההוא, שלא ידע לנווט את הנראטיב שלו בין מצבי רוח שונים.

הסרט האחרון של דאמיאן נדמה יותר וולט דיסני במהותו, אם כי הוא כנראה סוג של נסיון לשיעור פילוסופי בגרוש. הכלבה מארונה מסתכלת לאחור על חייה, מספרת לנו על האנשים השונים שטיפלו בה ועל ההרפתקאות השונות שהיא עברה. המסקנה: בני אדם לא יודעים מה זה אושר. בשביל כלבים, האושר הוא לשמור על המצב הקיים. בני אדם תמיד חולמים על פסגות נוספות, ולא יודעים ליהנות ממה שיש. הו.

מהטריילר ניכר שדאמיאן לא עוזבת את האופי הנסיוני שלה, והיא מעמיסה על הסרט סוגים שונים של אנימציה, אולי כדי להימנע מסכריניות אמריקאית. אני לא בטוח שזה מצליח לה (הסרט הוא קו-פרודקציה צרפתית-בלגית-רומנית, והוא דובר צרפתית).

"המסע המופלא של מארונה" מועמד ל-4 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, מוסיקה, ועיצוב אמנותי.

אלו הם חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. יש עוד 2 סרטים שזכו למספר מועמדויות מרשים מבלי לקבל אפשרות לזכות בפרס הגדול, והם:

היידי (Heidi) – קאטאלין מיטולסקו

סרט משטרתי שנדמה לי שסובל מחוסר מקוריות, גם אם הוא עשוי טוב. תקציר הסרט מכווץ לשורה אחת: חוקר משטרה מזדקן מנסה למצוא שתי נשים שעובדות בזנות שיסכימו להעיד במשפט כנגד הפשע המאורגן.  הטריילר מציג את הפרוצדורות מבלי להיכנס לתוך החיים האישיים של מי מהדמויות. לא נראה סרט רע, אבל על פניו גם לא מלהיב."היידי" מועמד ל-10 פרסי גופו: פרס הבימוי, שחקן, שחקנית, שחקן משנה, עריכה, סאונד, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור/עיצוב שיער, ופרס לכשרון המבטיח (לשחקנית הראשית).

מו (Mo) – ראדו דראגומיר

הכוח אצל הגברים, אבל הנשים לא טיפשות.

מו זה קיצור של מוניקה. היא סטודנטית, ובמהלך מבחן היא נתפסת עם פלאפון עליה, וזה בניגוד לנהלים. הפלאפון מוחרם והיא נזרקת מהכיתה. בהמשך היום היא וחברותיה מוזמנות ע"י אותו פרופסור שתפס אותה למסעדה כדי לקבל את הפלאפון חזרה. הפרופסור מתגלה כגבר נעים ונחמד, והערב מתגלגל אל הבית שלו, וכן, זה בדיוק מה שאתם חושבים. אבל מו לא טיפשה, והיא תדע לנקום.

הסרט אולי הולך בדרכים סלולות וידועות, אבל נדמה לי שמשהו בסרט הזה יש בו בחינה של רגע אמיתי בחיי אשה צעירה שמאבדת את זה כדי לדרוש במפגיע את השליטה על חייה. נראה כמו יצירת ביכורים מעניינת.

"מו" מועמד ל-6 פרסי גופו: לשחקן, שחקנית, שחקנית משנה, תסריט, סאונד, וסרט ביכורים.

לפרס הסרט האירופי מועמדים: "כאב ותהילה" (ספרד), "קיץ" (רוסיה), "המועדפת" (בריטניה), "שקיעה" (הונגריה), ו"הבית שג'ק בנה" (דנמרק). טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-24 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s