פרשת המים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Dark Waters)

אז מה ההבדל בין הסרט הזה לבין "ארין ברוקוביץ'"?

טוב, זה קל. בשני הסרטים יש עורכ/ת דין במסע ארוך כנגד חברה אדירת כוח ועתירת מזומנים שמרעילה ביודעין את המים של התושבים. אבל בעוד ג'וליה רוברטס (שזכתה באוסקר מוצדק על התפקיד הזה) מגלמת את ברוקוביץ' כפלפלית חצופה אבל טובת לב שמנווטת את החיים שלה בין הקשיים הרגילים של אשה בעולמנו לבין הקריירה התובענית החדשה שנפלה עליה, ובין מחויבותה לילדיה ולבין מחויבותה למצפון, למוסר, ולמאות האנשים שנפגעו כתוצאה מפעולותיה של החברה שכנגדה היא עובדת, ב"פרשת המים", עורך הדין אמנם עובד לאור מצפונו, אבל זה כל מה שיש בסרט. אין כאן דמויות בכלל. אין חיים לסרט הזה מעבר לתיאור המאבק הצודק כנגד חברה שמרעילה ביודעין את התושבים, את החקלאות, ובעצם את העולם. המאבק הצודק – זה כל מה שיש כאן. אין כאן בכלל חיים. הטובים – טובים מדי. הרעים – רעים מדי. האיכר שמתחיל לגלגל את כל כדור השלג הזה (בגילומו של ביל קאמפ) – הוא עצבני מדי. והכי גרוע ומקומם – הנשים בסרט. הן נמצאות שם כדי להכין קפה, לגדל ילדים, ולתמוך בגברים. הייתי מצפה שאם כבר הביאו שחקנית בקליבר של אן האת'אווי כדי לשחק את אשתו של גיבור הסרט, יתנו לה גם תפקיד עם בשר. משהו שתורם גם הוא למאבק הצודק. אבל היא רק האשה שמאחורי הגבר. יש לה אפילו שורה בסרט שבה היא אומרת בפירוש: למדתי משפטים, סיימתי והתחלתי לעבוד במקצוע, אבל אז התחתנתי ועשיתי ילדים, ופרשתי מהמקצוע כדי לגדל אותם. היא ממש אומרת את זה בסרט. אז אין לאשה הזאת בכלל פונקציה. וכשמגיעה סצינה של ויכוח גדול לקראת סוף הסרט, אין לה בכלל אפקט, כי האשה לא היתה שם במשך כל הסרט, היא לא עשתה שום דבר מלבד להגיד משפטים כמו: ילדים, תרדו לאכול! או : אתה תאחר לבית-ספר!, אבל למרות ההשכלה שלה היא לא משתתפת בכלל במאבק הצודק, ומערכת היחסזים שלה עם בן הזוג כמעט ולא קיימת.

אין בסרט הזה בעצם דמויות. אין כאן אנשים. וזהו החסרון הגדול של הסרט.

אז מה ההבדל בין "פרשת המים" לבין "ספוטלייט"?

זאת כבר שאלה קשה יותר. שני הסרטים עוקבים אחרי חקירה מתמשכת כנגד עוול גדול שנעשה ע"י גוף רב כוח כנגד אנשים פשוטים, ושני הסרטים נוטים לצד הפרוצדורלי. בשני הסרטים גם משתתף מארק רופאלו בתפקיד משמעותי. למעשה, בסצינות ב"פרשת המים" שבהן הוא מבקר בכנסיה לא יכולתי שלא לעשות את הקישור (הגוף שגרם את העוול ב"ספוטלייט" היה הכנסיה הקתולית). ואכן, יש רגע ב"פרשת המים" שהפרשה דולפת לתקשורת כחלק מאסטרגיה של מאבק ("ספוטלייט" היה סרט על חקירה עיתונאית).

איכשהו, זוכה האוסקר מלפני כמה שנים, למרות היובש לכאורה שלו, מצליח בכל זאת לגרום לי להבין שהחקירה הזאת לא מתנהלת בחלל ריק. שעיתונאות חשובה כי היא קרובה אלינו. עוסקת בדברים שנוגעים לחיים היומיומיים שלנו. וכך, גם אם נדמה שמדובר בברברת אינסופית, היא חשובה ונמצאת ביסוד החיים שלי.  "פרשת המים" הוא סרט עם לב במקום הנכון, והוא לוקח את החקירה שלב שלב, בקצב מדוד, וכמעט גורם לי לתפוס את ראשי בתסכול לנוכח הכוח העצום שיש לבעלי ההון ממש להתעלל באלו שלוחמים לצדק, אבל רק כמעט. כי אין כאן את מה שהיה ב"ספוטלייט" – ההבנה שהחקירה הזאת חשובה לא רק כשלעצמה, אלא כי היא קרובה אלי גם אם נדמה לי שלא. "פרשת המים" הוא סרט מרתק על חקירה ומאבק כנגד גוף כלכלי אדיר מימדים, אבל הוא לא נוגע בי אישית, כי הוא נכשל בתיווך של הנושא אל האנשים שעליו אותו נושא משפיע.

וכך יוצא ש"פרשת המים" הוא סרט שדומה לסרטים אחרים, אבל פחות טוב מהם. הוא אמנם לא סרט רע בפני עצמו. הוא מעניין לכל אורכו, גם אם לא מרגש, והוא מלחמה חשובה ומרתקת של אזרח אכפתי שאמורה להיות אידאל לכולנו, גם אם בסרט הדמות הזאת לא ממש קיימת.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s