בלתי נראה: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Invisible Man)

הסרט החדש של ההוא שעשה את "משודרג". מהיוצרים של "המסור". המשפט הראשון הריץ אותי לקולנוע. מהשני לא אכפת לי. השני יביא את רוב אלו שילכו לראות את הסרט הזה, כי את "משודרג" ראו מעט מאוד, מדי, אבל דווקא הוא היה אחת ההפתעות הגדולות שלי בקולנוע בשנים האחרוות. את "המסור" על שלוחותיו לא ראיתי, ולא אכפת לי ממנו.

אז "בלתי נראה" הוא לא "המסור". אבל הוא גם רחוק מאוד מ"משודרג".

לי וואנל. זה השם של הבמאי-תסריטאי. הרעיון כאן מעניין – מבט על משחקי כוח בין גבר לאשה, משחקי שליטה עם נטייה לפסיכוזה רצינית. אבל המכניקה של הסיפור הפעם לוקה בחסר.

הסיפור מתחיל מהאמצע. אם אני צריך לנסות להבין את שגעון השליטה של הגבר הזה באשה, לא נכון להתחיל דווקא מרגע הבריחה של האשה מהגבר (זאת הסצינה הראשונה של הסרט). הרי בהתחלה אני לא ממש מבין למה היא בורחת, אין מתח ולא ברור למה הפחד. הסרט היה צריך להתחיל לפני כן – לתאר לי את רגעי האהבה כמו גם את רגעי האימה של חיי הזוג הזה כדי שאני אבין באיזה מצב נמצאת האשה הזאת, ועד כמה מתסכל חוסר יכולתה לברוח מאחיזתו.

למרות שאליזבת מוס מנסה בכל כוחה למלא את החסר בתסריט, החוסר של הבניה הדרמטית של מערכת היחסים מורגש כאן. וגם וואנל כנראה הרגיש את החוסר הזה בחדר העריכה, אז הוא העמיס על הסרט הזה לא מעט מוסיקה. דרמטית, אמנם, יפה ומרשימה, אמנם, אבל לא מספיקה כדי באמת להעלות אצלי את המתח, כי, עם כל הרצון הטוב, זה לא נמצא בתסריט. אין בסיס למערכת היחסים הזאת.

מה גם שוואנל, שאמנם מראה גם כאן שליטה בטכניקה קולנועית של עריכה ושל שילוב צילום מעניין ומוסיקה, הפעם הוא לא עקבי ולא ממש ברור. נדמה לי לפעמים שהסרט פועל לפי גחמות של הבמאי. הרי באיזשהו שלב נחשף הסוד. ידוע שיש כאן מישהו בלתי נראה, ומוסבר, פחות או יותר, איך הוא עושה את זה. אז למה וואנל בוחר באופן שרירותי מתי להראות את האדם, ומתי להשאיר אותו בלתי נראה? מתי להראות הבזקים שלו, ומתי לא להראות אותו בכלל? הרי יש רגעים שבהם האנשים שמותקפים על ידי אותו בלתי נראה בעצם מרביצים לאוויר, כך שהיה כאן שחקן (או שחקנית) שנאלצו להצטלם לסצינה בה הם משתוללים ללא קונטרה, וזה על גבול המביך. ומצד שני, אותו בלתי נראה אכן נראה לפעמים בהבזקים, וזה מרגיש כמו החלטה שרירותית של בימוי.

גם מערכות היחסים המשניות (עם האחות, למשל) לא משורטטות לעומק, ולא נותנות את הבסיס הדרמטי הראוי. וכך גם הדיון הרציני בשליטה הגברית במין הנשי לא עולה כאן לפני השטח ולא מתקיים בעצם.

אז מה שנשאר הוא סרט שאמנם מרשים מבחינה טכנית, עם כמה רעיונות לא רעים קולנועית, אבל גם עם בלגן תסריטאי לא מגובש, שהיה צריך לעבור שכתוב אחד נוסף לפני שעבר לשלב הביצוע. לא סרט רע, אבל סתמי ודי נשכח. שלא כמו "משודרג", שזכור אצלי מאוד לטובה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s