קדימה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Onward)

האמת היא שיש לי הרבה טענות לסרט הזה, אבל אני צריך לומר כבר מהתחלה: למרות הכל, אני בעדו. זאת בסך הכל חוויית צפייה ממש נחמדה. לא משהו שלא ראיתי קודם, וממש לא משהו מיוחד או חשוב או אפילו כזה שאני אזכור לטווח מאוד ארוך, או אפילו קצר, ובכל זאת, ברגע הצפייה, למרות כל ההסתייגויות, יש בסרט הזה משהו נעים.

הטענה העיקרית שיש לי לסרט הזה היא הנוסחתיות הדי בולטת שלו. נדמה לי שהכל משורטט כאן בלי הרבה מחשבה, בלי עידון, ללא יכולת לבנות דמויות שאני יכול ללכת איתן. הנער גיבור הסרט – חנון מדי. אחיו – גיימר גיקי מדי. אין לו משפט אחד בסרט שלא קשור לסלנג של משחקים. כולם בסרט יותר מדי נוטים לאפיון שלהם, ופחות מדי…אנושיים. התסריט מעניק לכל דמות כאן תכונה אחת, ועליה הוא משחק כל הזמן. אין כאן שום מימד שמאפשר לי להבין את הדמות מעבר לאפיון השטחי שלה.וכך נמנעת ממני המעורבות הרגשית בנעשה. וזה ממש חבל, כי אחרי אקספוזיציה (קצת ארוכה ומעייפת מדי) מתחיל בעצם הסרט: מסע ארוך ומלא הרפתקאות. יש משהו בסרט הזה שהזכיר לי קצת סרט מלא הרפתקאות מילדותי – את "הסיפור שאינו נגמר". גם שם מדובר בצורך לשמור על הדמיון והקסם בחיים, וגם שם, לקראת סוף הסרט, אנחנו מבינים שאלו היו ההרפתקאות שעברנו בכל הסרט שבעצם קירבו אותנו לדמויות. ב"קדימה" יש סצינה יפה שהיא סוג של וריאציה על ההבנה של הילד מ"הסיפור שלא נגמר" שהדרך הארוכה הזאת היתה בעצם הדרך שבה הוא התקרב למי שהוא רצה להתקרב.

אז הסרט הזה גם מעתיק מאחרים, גם שטחי ומתסכל בבניית הדמויות, וגם דופק בראש עם מוסיקה מוגברת בסצינות המרדף – כלומר, הוא נוסחתי מדי, כמעט מכוון מראש לילדים שלא חוו הרבה סרטים, ומוותר כמעט מראש על הקהל המבוגר קצת יותר, זה שראה כבר סרט וחצי-שניים, ומנחש מקילומטרים כל מהלך עלילתי (אני, למשל). ובכל זאת, לכל אורך הסרט ישבתי עם חיוך סלחני על הפנים. להרגשתי, למרות הנוסחתיות הכמעט מסחרית במכוון של "קדימה", בכל זאת, יש כאן נשמה בסרט הזה. יש כאן כנות מתחת לשכבות הכסף ההוליוודי. נדמה לי שדן סקנלון, הבמאי, בכל זאת הביא לסרט הזה משהו אותנטי. נדמה לי שהוא באמת אוהב סרטי הרפתקאות. שהוא באמת נהנה מהקסמים, מהדמיון. שהוא באמת חי את הנער הזה שמתבגר תוך כדי הסיפור, הנער הזה שעובר כל כך הרבה במהלך הסרט, ומבין בסוף שההרפתקאות האלו הן שביגרו אותו. זאת אולי לא תובנה מקורית, אבל משהו בסרט הזה בכל זאת עובר, מתחת לאיפור הנוסחתי הכבד של הסרט הזה.

איכשהו נדמה לי שדן סקנלון הבמאי הביא כאן סרט מתוך הלב שלו, ואז המערכת ההוליוודית כיסתה אותו בהרבה נוסחה ובציטוטים ממקומות אחרים, ובכל זאת, למרות הכל, משהו מהכנות הזאת עוברת. כך שיש כאן בידור מעולה לילדים, וסרט חביב, גם אם לא מאוד משמעותי, בשביל הצעירים פחות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s