הולוגרמה למלך: הביקורת

הקדמה: בימים של קורונה, בתי הקולנוע סגורים, אז גם אני לא כותב בבלוג שלי. אני ממלא את הזמן שלי בבינג' של סדרות. טלויזיה אני בדרך כלל מזניח, כי אין לי זמן. עכשיו יש לי, אבל אני מעדיף לא לכתוב על כל סדרה שאני רואה (מלבד הערות קצרות בטוויטר), אז בינתיים שקט פה.

במקרה הבחנתי שהיום (שלישי, 7.4.2020) בערב ישודר באחד מערוצי הסרטים של Yes הסרט "הולוגרמה למלך". הסרט הזה נרכש להפצה בישראל לפני כמה שנים, וראיתי אותו באיזושהי הקרנת טרום בכורה, ואז הוא נגנז, ומעולם לא הופץ. לא הפסד גדול, כי מדובר בסרט בינוני למדי, ובכל זאת, אם אין לכם מה לעשות, אולי שווה לבדוק את הסרט הזה, יותר כחלון הצצה לעבודתו של במאי מעניין.

אחרי שראיתי את הסרט באותה הקרנה, כתבתי עליו פוסט ביקורת, אבל בגלל שהוא מעולם לא הופץ, הפוסט נקבר בתיקיית הטיוטות שלי. הנה יש לי הזדמנות לאוורר אותו:

(שם הסרט במקור: Hologram for the King)

אוי, טום טיקוור, מה יהיה איתך?

טיקוור פרץ לחיינו בסוף שנות ה-90 עם סרט אנרגטי, סוחף, כיפי, חכם, ומרגש שנקרא Run לולה Run. מאז הוא עשה עוד הרבה דברים, אבל רק בסרט אחד הוא לטעמי הצליח להתקרב לחשיבה המסחררת שהניעה את סרט הפריצה שלו. זה היה סרט שנקרא "3", על משולש רומנטי בין בחורה ושני בחורים, וגם בין שני הבחורים עצמם.

טיקוור הוא מאסטר של עריכה ושל עבודה עם מוסיקה. הצרה היא שהרבה פעמים החומרים שהוא עובד איתם לא עומדים בסטנדרט הגבוה שהוא מציב לעצמו. טיקוור מייצר לונה פארק קולנועי, עם חיתוכי עריכה מהירים, אפקטים מפתיעים, שימוש מקורי במוסיקה, ותזוזה תמידית. והוא גם יודע מתי ואיך להוריד הילוך, להקשיב לכמה דקות להלמות הלב, לקחת פאוזה לפני שחוזרים להאיץ. התסריטים שלו לא תמיד עומדים בקצב. וזו הבעיה עם "הולוגרמה למלך"."זמן. יש לך זמן". אלו הן, פחות או יותר, המילים האחרונות הנאמרות בסרט הזה. והשימוש בזמן כאן הוא גם המכשלה העיקרית של הסרט. כי הסרט מתרחש כולו בסעודיה. הזמן זז אחרת במזרח התיכון. לאט. מ א ו ד    ל   א   ט. והסרט של טום טיקוור מתחנן לאיזושהי אנרגיה. אבל היא לא שם.

כי אחרי פתיחה מלהיבה (אתם צריכים להכיר את השיר הזה כדי להבין עד כמה היא נהדרת) הסרט נעצר. איש עסקים אמריקאי מגיע לסעודיה כדי לעשות ביזנס. הוא צריך לפגוש מישהו. הוא לא נמצא. תבוא מחר. ואח"כ עוד מחר. ועכשיו כבר סופ"ש. תבוא בראשון. ובאמצע – כלום אחד גדול. לא מתקדם שום דבר. אז טיקוור מנסה לקדם עניינים בצורה מלאכותית. בעזרת סיפורי משנה, שאף אחד מהם לא מפותח מספיק, וכך כל הסצינות בסרט מפוספסות, ואין להן שום אפקט דרמטי: לא עם הנהג המשעשע, לא עם הרופאה (איתה אמור להיות משהו רציני), לא עם הזאת מדנמרק, ולא עם הבת שלו. שום דבר לא עובד דרמטית, כי יש רק קווי מתאר של סיפור, ואין באמת דברים שקורים בין הדמויות השונות כדי לפתח איזושהי דרמה, עניין, אכפתיות.

אז מה שנשאר הוא ליהנות מהלונה פארק של טיקוור. וברגעים מסוימים זה עובד. כמו, למשל, בסצינת ההתקף במלון. או בשילוב המוסיקה האמריקאית בנסיעות. או לקראת הסוף, בצלילה בים. זה כאילו שטיקוור הבין שאין לו באמת חומר לעבוד איתו, אז הוא לא לוחץ בכוח, מביא הפעם עבודה שהיא, כמו תמיד, וירטואוזית, אבל בלי מחויבות. נעים לעין ולאוזן, רק בלי מעורבות רגשית.

ולקראת הסוף הסרט מאיץ כדי לסגור עניינים מהר. והוא נגמר ומשאיר אותי אומר משהו כמו: "מה?!" "מה זה היה?".

"הולוגרמה למלך" הוא סרט זניח, לא מחייב, לא חשוב או מעניין, אבל בתור דלת לעולמו של במאי מאוד מוכשר, שעשה כבר דברים הרבה יותר טובים, זה יכול להיות שער כניסה טוב. ועכשיו תחפשו את Run לולה Run. תראו מה הבמאי הזה יכול לעשות אם הוא באמת מחויב ליצירה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s