פרסי איריס 2020: המועמדים

בבלוג הזה שלי אני משתדל לעקוב אחרי טקסי פרסים של אקדמיות שונות ברחבי העולם. לפעמים יש שם סרטים מעניינים שכבר ראיתי, או כאלו שניתן יהיה לצפות בהם גם בישראל מתישהו ואיכשהו. אבל העולם נמצא עדיין במצב סטטי. בתי קולנוע סגורים כמעט בכל מקום. וגם טקסי האקדמיות למינהו מחפשים דרך להתקיים, אבל במגבלות הדרושות.

הגרמנים הם היחידים שקבעו תאריך לקיום טקס, ואכן עמדו במשימה בזמן ללא דיחוי (כתבתי על זה כאן).

בדרום קוריאה טקס חלוקת הפרסים התקיים במשך שנים בנובמבר. בשנה שעברה האקדמיה הקוריאנית החליטה להעביר את הטקס באופן קבוע לפברואר. כבר כתבתי כאן על המועמדים לשנה הנוכחית. ואז נדחה הטקס למועד בלתי ידוע. ורק לפני כמה ימים הודיעה האקדמיה בקוריאה על תאריך חדש – בתחילת יוני.

מקסיקו – באופן מסורתי, הטקס מתקיים באמצע שנה. בדרך כלל, בסוף אפריל כבר מתפרסמות המועמדויות. באתר של האקדמיה המקסיקנית מופיע ניסוח כללי שאומר משהו כמו: ברגע שמצב הקורונה ייפתר, נודיע על תאריך חדש.

רומניה – בסוף פברואר סקרתי כאן את המועמדים לפרס הגופו שלהם. הטקס היה מתוכנן להתקיים בסוף מרץ. נדחה, כמובן. עדיין אין תאריך חדש.

איטליה – באמצע פברואר סקרתי כאן את המועמדים לפרס דוד די דונטלו האיטלקי. הטקס היה מתוכנן להתקיים בתחילת אפריל. נדחה לתחילת מאי (בשבוע הבא).

קנדה – באמצע פברואר סקרתי כאן את המועמדים לפרס האקדמיה של קנדה. בסוף מרץ היה מתוכנן בקנדה שבוע הקולנוע הקנדי, כשבשיאו – טקס חלוקת פרסי האקדמיה. כל אירועי שבוע הקולנוע שם בוטלו. הם עדיין חושבים איך ומתי לחלק את הפרסים.

קנדה – יש בקנדה אקדמיה נוספת לקולנוע, המאירה את הישגי החלק דובר הצרפתית של הארץ הזאת, האקדמיה של קוויבק. במשך שנים אני עוקב גם אחרי הפרסים של האקדמיה הזאת. ובשבוע שעבר הם פרסמו את רשימת המועמדים שלהם. עדיין אין תאריך לטקס חלוקת הפרסים, אבל הם מבטיחים באתר שלהם שהם עובדים על דרך שבה הם יוכלו לכבד את ההישגים של הקולנוע שלהם בפרסים גם השנה.

וכאן אני אתחיל לסקור את המועמדים העיקריים לפרסי האיריס של האקדמיה הקוויבקית (ויש גם מועמדים ישראלים!):

ראשית, הסרטים שכבר קיבלו מועמדויות מהאקדמיה האם של קנדה, והזכרתי אותם בסקירה של המועמדים לפרס ההוא:

"אנטיגונה", הגרסה המודרנית של הטרגדיה היוונית הידועה, הסרט שייצג את קנדה באוסקר האחרון, הסרט המסקרן הזה מועמד ל-8 פרסי איריס: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, תגלית השנה, ליהוק, עריכה, מוסיקה, ופרס הסרט היציג של קוויבק.

"המאה ה-20", סרט שאמור להיות סאטירה פוליטית, אבל נראה על פניו אקספרימנט קולנועי, הסרט הזה מועמד ל-9 פרסי איריס: פרס הבימוי, סרט ביכורים, עיצוב אמנותי, סאונד, עריכה, מוסיקה, תלבושות, איפור, ועיצוב שיער.

ואני אזכיר גם את הבן יקיר להם קוויבק, קסאוייה דולאן. בשנה שעברה הוא הביא לפסטיבל קאן את "מתיאס ומקסים". אחרי שמעמדו של דולאן נשחק במשך כמה שנים, היה נדמה שהסרט הזה החזיר אותו לכושר. הביקורות, באופן כללי, ליטפו. אפילו אני, שראיתי שניים מסרטיו בעבר, ושנאתי את שניהם, אפילו אני חשבתי לנסות שוב את הדולאן הזה. הסרט הזה טרם הגיע לארץ, ולא ראיתי אותו. וגם האקדמיה הקווביקית קצת מתברברת עם הבן יקיר לה. "מתיאס ומקסים" מועמד ל-7 פרסי איריס, אבל לא לפרס הסרט או הבימוי. המועמדויות של הסרט של דולאן הן: לפרס שחקנית המשנה, שחקן המשנה, צילום, עריכה, מוסיקה, איפור, ופרס הסרט היציג של קוויבק (אן דורבל, ששיחקה ב-5 מסרטיו של דולאן, כולל זה האחרון, קיבלה מועמדות גם השנה, אבל על סרט אחר).

ועכשיו מגיע הזמן לסקור את הסרטים העיקריים האחרים ברשימת המועמדויות לפרס האיריס של האקדמיה הקווביקית:

גשם של ציפורים (Il pleuvait des Oiseaux) – לואיז ארשמבו

לואיז ארשמבו נחשבת לבמאית מיומנת. סרטה הקודם, "גבריאל", זכה בפרסי האקדמיות של קנדה בשנת 2014. סרטה האחרון נדמה כמו סרט עדין ויפהפה על אהבה בגיל מאוחר. סיפורם של קבוצת גברים המתבודדת מרצון ביערות. איכשהו נכנסות לחייהם כמה נשים, ובמקום המבודד, המפואר הזה נרקמים כמה סיפורי אהבה.

"גשם של ציפורים" הוא המוביל את רשימת המועמדויות לפרס האיריס, עם 13: פרס הסרט הטוב ביותר, תסריט, שחקנית, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה (רמי ז'יראר, שנצפה על מסכינו בישראל לאחרונה ב"נפילת אימפריית הכסף"), ליהוק, עיצוב אמנותי, צילום, מוסיקה, תלבושות, עיצוב שיער, ופרס הקהל.

בת הזוג של אחי (La Femme de mon Frère) – מוניה שוקרי

הסרט הזה התחיל את דרכו בפסטיבל קאן בשנה שעברה, ועל פניו הוא נראה כמו קומדיה עדינה ומאוד נוגעת ללב. במרכזה – סופיה, אשה אבודה בת 35. לא נשואה, וללא עבודה, סופיה מוצאת את עצמה חוזרת לגור עם אחיה הגדול. הקשר ביניהם חזק, והיא מוצאת בו נחמה. לפי הטריילר, כבר בתחילת הסיפור היא נאלצת לעבור הפלה, והאדם שתומך בה במהלך התהליך הוא אחיה. האשה במרפאת ההפלה (אוולין ברושו, "קפה דה פלור", "אינשאללה") הופכת בהדרגה לבת הזוג של אחיה. וסופיה מתחילה להרגיש אבודה יותר כשאחיה מבלה יותר זמן עם האהבה החדשה, ופחות איתה. וזה לא עוזר שההורים שלהם גרושים, והויכוחים הצפויים מעיקים. את האבא, אגב, משחק אחד, ששון גבאי.

"בת הזוג של אחי" מועמד ל-11 פרסי איריס: פרס הסרט, בימוי, שחקנית, שחקן, שחקן משנה (ששון גבאי), עיצוב אמנותי, צילום, עריכה, תלבושות, פרס הקהל, ופרס הסרט היציג של קוויבק.

מאפיה בע"מ (Mafia inc) – דניאל גרו

דרמת פשע. מקריאה על הסרט הזה, נדמה לי שהסרט הזה הוא אולי מיומן בעשייה שלו, אבל מכל בחינה אחרת, חסרה בו נשמה אמיתית. על פני השטח נראה לי שהסרט הזה מסמן את כל הנקודות שדרושות ליצירה של דרמת פשע (כולל ליהוק של שחקן איטלקי מפורסם, סרג'יו קסטליטו, כי מאפיה זה איטליה), אבל אין כאן באמת דרמה שמגיעה מתוך הדמויות. כי הסיפור הוא על משפחות. משפחה אחת של מאפיונרים, ואחת של חייטים, החייטים הראשיים של המאפיה (או לפחות של הסניף הקנדי של המאפיה). הבן הצעיר רוצה להרשים את הממונים כדי להתקדם בסולם הדרגות, אז הוא משתתף בפשע מרשים. האח מגלה על כך, ויותר מכך, על זה שכנראה בפשע הזה הלכו רחוק מדי, ומלחמה בתוך המשפחה מתחילה. כי מאפיה זה משפחות. וכבוד. וקודים של התנהגות. והכל כמו שצריך להיות כתוב בספר, אבל לא משהו שבאמת יש בו כוונה אנושית (לפחות ככה זה נראה לי)."מאפיה בע"מ" (טריילר) מועמד ל-10 פרסי איריס: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן (מארק אנדרה גרונדין, שהתפרסם לפני 15 שנים ב"קרייזי" של ז'אן מארק ואלה), שחקן משנה (סרג'יו קסטליטו), ליהוק, עיצוב אמנותי, סאונד, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, ופרס הקהל.

ז'ולייט הצעירה (Jeune Juliette) – אן אמונד

על פניו, הסרט הזה הוא מסוג הסרטים שאני אמור לחבב. סיפור התבגרות של נערה בת 14. כל כאבי ההתבגרות, האהבות, האכזבות, הרצונות, ההצלחות, והכשלונות. אבל אני ניגש לסרט הזה בחשש – ראיתי בעבר סרט אחד של הבמאית, אן אמונד. "לילה ראשון" היה סרט מרתק ברבע השעה הראשונה שלו, ובלתי נסבל בשאר הזמן. מאז אמונד עשתה עוד סרטים שהיו מועמדים לפרסים (לא ראיתי), ונדמה לי שהיא מגיעה עם אג'נדה פמיניסטית, שעל פניו לפחות באה על חשבון החקירה האנושית של הדמויות עצמן.

ב"ז'ולייט הצעירה" הגיבורה היא ז'ולייט, צעירה בת 14. היא גם לא רזה במיוחד, מה שלא ממש עוזר לה במרקם החברתי של התיכון, ובטח לא עוזר לה להשיג את החתיך של השכבה בו היא מאוהבת. לפי הטריילר, יש לה עניין עם מוסיקה, ואולי התשוקה הזאת תעלה אותה על דרך המלך. ואולי לא."ז'ולייט הצעירה" מועמד ל-7 פרסי איריס: פרס הסרט הטוב ביותר, תסריט, שחקן, שחקנית משנה, תגלית השנה, ליהוק, ועיצוב אמנותי.

קוסיפאן (Kuessipan) – מרים ורו

הסיפור הוא אותו סיפור שסופר מאות ואלפי פעמים בעבר. אבל לפעמים יש מי שמגיע ויודע לתת ספיציפיקציה לדמויות, למקום, לתרבות, לשפה – ובכך לקחת את הסיטואציה המאובקת ולייחד אותה, לרגש, ואולי גם ללמד אותי משהו על העולם.

הסיטואציה היא סיפור על בחורה שמתאהבת במישהו "לא משלנו". אהבה אסורה, כביכול. האם היא תזכה להיות מאושרת באהבתה?

המקום ב"קוסיפאן" הוא קהילת הילידים הסגורה במזרח קנדה. שתי נערות במרכז הסיפור. שתי החברות הכי טובות. מילדות. אבל כשהן גדלות, מתבגרות, אחת מהן מתאהבת בבחור "לבן". מחוץ לתרבות הכל כך מובחנת שלהן. והידידות העמוקה, השייכות, הזהות של כל אחת מהן לחוד – הכל עומד למבחן. נדמה לי שיש כאן יותר ממבט אנתרופולוגי על קהילה לא מוכרת לעולם המערבי. מבט בטריילר הופך את הסרט הזה למסקרן למדי:

"קוסיפאן" (תורך בשפה של הילידים) מועמד ל-7 פרסי איריס: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, תגלית השנה, ליהוק, צילום, ופרס הסרט היציג של קוויבק.

נהדרות (Fabuleuses) – מלאני שרבונו

סיפוריהן של שלוש נשים צעירות במאה ה-21. קלרה, כוכבת גדולה של רשתות חברתיות. אחת שקובעת אופנות, שחסויות של חברות גדולות רודפות אחריה. חברה שלה, אליזבת, אחת שלא דופקת חשבון לאף אחת, שלא הולכת עם האופנה, אלא רק עם מה שהיא רוצה. במהלך הסיפור מצטרפת אליהן חברה שלישית – לורי, סופרת אמביציוזית ורעבה להצלחה. מה קורה כשלורי אכן מתחילה להצליח, אבל ההצלחה של קלרה מתחילה לדעוך? האם הקנאה תאכל את קלרה, והאם אליזבת לא תיפול אל תוך הפער שנוצר בין שתי חברותיה?

בגדול זה סיפור של מערכות יחסים, אבל עם סגנון מהיר ורעשני של המאה ה-21. השאלה היא האם הסגנון לא משתלט על הסרט, והאם יש מקום למערכות היחסים האנושיות בתוך כל הבלגן הזה? הטריילר משאיר את השאלה הזאת פתוחה."נהדרות" מועמד ל-4 פרסי איריס: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקנית, איפור, ועיצוב שיער.

אז אלו הם 7 הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר ("אנטיגונה", "נהדרות", "גשם של ציפורים", "ז'ולייט הצעירה", "קוסיפאן", "בת הזוג של אחי", ו"מאפיה בע"מ").

יש עוד סרט אחד שקיבל מספר מכובד של מועמדויות, ולא מועמד לפרס החשוב של הטקס, והוא:

סימפטיה לשטן (Sympathie pour le Diable) – גיום דה פונטניי

סיפורו של פול מרשאן, שמבוסס על ספר שפול מרשאן כתב, על חוויותיו של פול מרשאן כעיתונאי שסיקר את מלחמת האזרחים ביוגוסלביה בתחילת שנות ה-90. מקריאה על הסרט הזה, ומצפייה בטריילר, נדמה לי שמדובר בדמות של גבר ניהיליסט, שנמצא במקום שבו נמצא האקשן לא מתוך אידאל עיתונאי, אלא מתוך איזושהי משאלת מוות, רדיפה אחרי אקשן מבלי באמת להבין את התוצאות. לא בטוח שאני יכול להתחבר לדמות שכזאת.

"סימפטיה לשטן" מועמד ל-6 פרסי איריס: פרס לבימוי, תסריט, סרט ביכורים, שחקן, סאונד, ואפקטים.

וכדאי להזכיר, שבנוסף למועמדות של ששון גבאי (על תפקידו ב"בת הזוג של אחי"), הנקודה הישראלית הנוספת בפרסי האקדמיה של הקווביקים היא המועמדות של הסרט "זיוה פוסטק, העורכת מאחורי הסרט שואה", בקטגוריה הדוקומנטרית.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים…מתישהו, בקרוב. כשיפתרו את העניין הזה עם הקורונה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s