גופו 2020: הזוכה

וטקס חלוקת פרסי האקדמיה הרומנית לקולנוע התקיים בפארק הירקון.

סוג של.

אתמול ב-19:30 בערב התחיל השידור החי. כשעה של ראיונות על השטיח האדום. אחרי עוד כמה דקות של התארגנות, ב-20:45, התחיל הטקס. מנחה אחד שעמד בצד שמאל של הבמה לכל אורך הטקס (שנמשך כשעתיים ו-45 דקות), שני מיקרופונים שהועמדו במרכז הבמה (במרחק מסוים ביניהם), ובין שני המיקרופונים הועמד סטנד קטן ועליו הונח כל פעם הפסלון. כמעט כל המועמדים הגיעו לקבל את הפרסים, היו נאומי תודה, מערכונים מוקלטים מראש – בקיצור, היה טקס כמעט רגיל לגמרי.

ההבדל העיקרי בין הטקסים בימים רגילים לטקס בימי קורונה הוא קיומו באוויר הפתוח. על מדשאה גדולה (סוג של פארק הירקון) הוקמה במה, מול הבמה נפרסו שולחנות וכסאות (במרחק מסוים ביניהם), וכל האורחים ישבו עם חבריהם סביב השולחנות. קיום הטקס בחוץ גרם לאחד הרגעים המשעשעים בטקס, כשהמנחה ניסה לגרש ברחשים ומעופפים דומים שמצאו להם מה לעשות באיזור.

את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני 4 חודשים (לפני הקורונה. זוכרים את הזמנים ההם?). האקדמיה הרומנית לא התלבטה יותר מדי, וכבר מהשלבים הראשונים של הטקס ניתן היה להבין שסרט אחד הולך לקחת כאן את רוב הפרסים. והזוכה העיקרי הוא

מריונטה: הביקורת

לפי כל הדיווחים, בקרוב, עוד מעט, ממש מעבר לפינה, חוזרים לקולנוע. החדר הגדול והחשוך הזה, עם עוד כמה אנשים, ועוד כמה כסאות, ומסך גדול. וסרט. קולנוע.

בינתיים

יש עדיין כל מיני תחלופות. סינמטק תל אביב מציע, עדיין, כמה סרטים ב-VOD. בין היתר יש שם גם את "מריונטה". אני תמיד בעד צפייה בסרט על מסך גדול, בקולנוע, אבל במקרה של "מריונטה", יכול להיות שהקורונה דווקא עושה חסד עם הסרט הזה. זה לא סרט בשביל לצאת בשבילו מהבית, אבל בצפייה לא מחייבת על מסך קטן, זה דווקא לא רע.

אשה אחת, כתבת צבאית, דורכת על איזושהי יבלת של הצבא, וחייה מתהפכים על פניהם כתוצאה מכך. הלחץ של אנשים בחלונות הגבוהים גורמים לפיטוריה ולרדיפה אחריה בכל מיני דרכים, אבל היא נחושה להגיע לאמת.

וזאת קומדיה.טומי לנג לא יוצר סרטים מושקעים. להיפך. הוא עושה סרטים בעבודת יד, בהפקה עצמית. וזה ניכר ברמה הטכנית הלא ממש משופרת של התוצאה (ב"מריונטה" מדובר בעיקר על עיצוב פס קול רועש שמקשה לעיתים לשמוע את השחקנים), אבל אם מצליחים לצלוח את הקשיים ולסלוח עליהם מגלים הרבה טוב לב ונעימות, כי בעצם ההתמודדות של לנג עם האין-כסף של ההפקה הוא מוצא כמה רעיונות יצירתיים מלבבים ואף מרגשים.

כמו סרט קודם שלו ("פטר השלישי"), גם "מריונטה" נדמה יותר כ

פרסי איריס 2020: הזוכים

אמש התקיים בקוויבק, קנדה, טקס חלוקת הפרסים של האקדמיה הקוויבקית לקולנוע. טקס – כלומר, תפאורה של סלון על במה. שלוש ספות קטנות (אחת מכל צד, עליהן ישובים שני מנחים גברים, ואחת באמצע, עליה ישובה מנחה אישה). שולחן בין שלושת הספות. מאחור בצד ימין – איש עם קלידים וגיטרה (ומסכה. כי קורונה). מאחור בצד שמאל – סטנד מדפים עם כמה פסלונים לתצוגה (כי הקונספט הוא  – פרסים על הספה בסלון).

הבעיה היא שאין ממש כימיה בין שלושת המנחים, והשידור לא ממש זורם, והבעיה השניה היא שכל המועמדים והזוכים בזום, ויש לא מעט בעיות טכניות בשידור שכזה, החל מאיכות תמונה לא מאוד משופרת, וכלה בחוסר התאמה מלאה של הסאונד לתמונה.

את רשימת המועמדויות סקרתי כאן לפני כחודש. מסתבר שהסרט הזוכה כנראה באמת מ

פרסי דאג'ונג 2020: הזוכה

עכשיו ארבע אחה"צ שעון ישראל. הערב התקיים טקס חלוקת פרסי האקדמיה הקוריאנית לקולנוע בסיאול (השעון בסיאול הוא 6 שעות קדימה ביחס לישראל). צפיתי בטקס בשידור ישיר בסטרימינג. כמובן שאני לא מבין מילה בקוריאנית, ובניגוד לטקסים בשפות אחרות, הרבה יותר קשה לעקוב אחרי המתרחש (ניסיתי לעקוב במקביל בטוויטר, בהצלחה חלקית בלבד), אבל היו כמה דברים שהבנתי על המקום:

"פרזיטים", מן הסתם, היה המועמד המוביל לזכיה. הטקס הזה לא ממש חגג את "פרזיטים", ומבלי להבין הרבה, ראיתי את "פרזיטים" מפסיד הרבה פרסים.

הטקס עצמו היה מאובן וחסר התלהבות באופן קיצוני.

הטקס התקיים באולם, והיו הופעות של זמרים (בהתחלה היתה הופעה של זמרת קוריאנית תואמת בריטני ספירס למינהו, עם להקת רקדניות, ופלייבק, ותאורה משתוללת. כל מה שצריך). באמצע גם הגיעה זמרת אחרת שהשתדלה להלהיב בקול גדול עם שיר יותר רגוע. וגם בסוף היה זמר אחד.

היתה מוסיקה גרנדיוזית, ותלבושות מרשימות, ושטיח אדום לפני הטקס. כל מה שאתה מצפה מטקס שכזה.

וכל פעם שהיו צריכות להגיע מחיאות כפיים, נשמעו כמה בודדות שכאלו. ככה, בשקט.

גם המנחים עצמם היו רציניים כאלו. הרי בדרך כלל, בטקסים כאלו, המנחים מספרים בדיחות, משתדלים להשרות אוירה בידורית. כאן היו גבר אחד ואשה (יפה. וצעירה) אחת שעמדו אל מול פודיום, אמרו כמה מילים רציניות כאלו, ואז הזמינו אל הבמה את מגישי הפרסים, שגם הם היו רציניים כאלו. וגם אם הם חייכו, או הגניבו צחקוק, זה היה מאולץ ודי מביך.

הקהל ישב סביב לשולחנות. היה מעט קהל (שהורכב ברובו מהמועמדים), ולא כל המועמדים הגיעו (כי היו הגבלות על מספר האנשים בקהל. קורונה וזה). אפילו בונג ג'ון הו, המועמד המוביל, לא כיבד את האירוע בנוכחותו. אז מעט הקהל שהיה מחא מעט כפיים למנחים רציניים ומאובנים בטקס שהיה אמור להיות חגיגה של הקולנוע, אבל הוא היה הכל חוץ מחגיגה.

את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כמה חודשים. המועמד המוביל, כאמור, היה "פרזיטים". הוא היה מועמד ל-11 פרסים. בסופו של הערב, הוא זכה ב