פרסי דאג'ונג 2020: הזוכה

עכשיו ארבע אחה"צ שעון ישראל. הערב התקיים טקס חלוקת פרסי האקדמיה הקוריאנית לקולנוע בסיאול (השעון בסיאול הוא 6 שעות קדימה ביחס לישראל). צפיתי בטקס בשידור ישיר בסטרימינג. כמובן שאני לא מבין מילה בקוריאנית, ובניגוד לטקסים בשפות אחרות, הרבה יותר קשה לעקוב אחרי המתרחש (ניסיתי לעקוב במקביל בטוויטר, בהצלחה חלקית בלבד), אבל היו כמה דברים שהבנתי על המקום:

"פרזיטים", מן הסתם, היה המועמד המוביל לזכיה. הטקס הזה לא ממש חגג את "פרזיטים", ומבלי להבין הרבה, ראיתי את "פרזיטים" מפסיד הרבה פרסים.

הטקס עצמו היה מאובן וחסר התלהבות באופן קיצוני.

הטקס התקיים באולם, והיו הופעות של זמרים (בהתחלה היתה הופעה של זמרת קוריאנית תואמת בריטני ספירס למינהו, עם להקת רקדניות, ופלייבק, ותאורה משתוללת. כל מה שצריך). באמצע גם הגיעה זמרת אחרת שהשתדלה להלהיב בקול גדול עם שיר יותר רגוע. וגם בסוף היה זמר אחד.

היתה מוסיקה גרנדיוזית, ותלבושות מרשימות, ושטיח אדום לפני הטקס. כל מה שאתה מצפה מטקס שכזה.

וכל פעם שהיו צריכות להגיע מחיאות כפיים, נשמעו כמה בודדות שכאלו. ככה, בשקט.

גם המנחים עצמם היו רציניים כאלו. הרי בדרך כלל, בטקסים כאלו, המנחים מספרים בדיחות, משתדלים להשרות אוירה בידורית. כאן היו גבר אחד ואשה (יפה. וצעירה) אחת שעמדו אל מול פודיום, אמרו כמה מילים רציניות כאלו, ואז הזמינו אל הבמה את מגישי הפרסים, שגם הם היו רציניים כאלו. וגם אם הם חייכו, או הגניבו צחקוק, זה היה מאולץ ודי מביך.

הקהל ישב סביב לשולחנות. היה מעט קהל (שהורכב ברובו מהמועמדים), ולא כל המועמדים הגיעו (כי היו הגבלות על מספר האנשים בקהל. קורונה וזה). אפילו בונג ג'ון הו, המועמד המוביל, לא כיבד את האירוע בנוכחותו. אז מעט הקהל שהיה מחא מעט כפיים למנחים רציניים ומאובנים בטקס שהיה אמור להיות חגיגה של הקולנוע, אבל הוא היה הכל חוץ מחגיגה.

את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כמה חודשים. המועמד המוביל, כאמור, היה "פרזיטים". הוא היה מועמד ל-11 פרסים. בסופו של הערב, הוא זכה ב להמשיך לקרוא