היום ה-10 באוקטובר שנת 2020. בכל שנה בתחילת אוקטובר הוועדה המטפלת בפרס האוסקר הבינלאומי סוגרת וחותמת את רשימת ההגשות של כל מדינה ושלב המיונים מתחיל. השנה, שנת 2020, היא שנת קורונה. שנה לא רגילה, בה כל התאריכים השתנו. נכון לעכשיו, הדד-ליינים זזו, כך שעד היום רק 10 מדינות פרסמו את הבחירות שלהן לסרטים הלאומיים הייצוגיים לאוסקר. הדד-ליין להגשות השנה הוא 1 בדצמבר (כשכל סרט אמור להיות מופץ מסחרית בבתי הקולנוע באופן פיסי ולא דיגיטלי עד לתאריך 31 בדצמבר).
כבכל שנה אני עוקב אחרי ההגשות של המדינות השונות. מכיוון שמספר ההגשות הממוצע בכל שנה הוא בין 80 ל-90 סרטים, אני מסדר את ההגשות כשהן מתפרסמות במקבצים של כעשרה סרטים בכל מקבץ, כדי שאני אוכל לתת תשומת לב ראויה לכל סרט.
כמו שאמרתי, עד היום התפרסמו 10 בחירות של סרטים. בין העשרה יש סרט אחד שמסקרן אותי במיוחד (שווייץ), ועוד שניים שנדמה לי שיש להם כבר סוג של באז שיכול לעזור להם לעבור לשלב הבא (פולין ובוסניה והרצגובינה). אלו הם עשרת הסרטים הראשונים שעלו אל קו הזינוק (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):
בין הדברים הטובים הבודדים שיצאו מקורונה הם פסטיבלי אונליין ברחבי העולם וכך הצלחתי לראות לא מעט סרטים שאחרת אלוהים יודע מתי (אם בכלל) הייתי מצליח להגיע אליהם… אז אני כבר עומד עם 7 מתוך 10 (ואם לא הייתי עושה שטויות הייתי יכול לצפות בכל ה10). כמובן שהייתי מעדיף לראות סרטים כמו "Undine" (שכנראה יהיה נציגה של גרמניה אם לא יעשו שטויות ויבחרו בסרט שואה) על מסך קולנוע, אבל כרגע זה עדיף מכלום.
חוף השנהב – אתה די צודק בתחושה שלך. לא סרט רע, אבל פחות טוב מ"ראן" (הקודם של לאקוט שהוגש לפני 5-6 שנים), כי הוא מתפזר יותר מדי ולא הכל מתחבר בסוף.
בהוטן – "יוקרן" אונליין בסוף החודש בסינמטק ת"א במסגרת פסטיבל ספיריט.
אוקראינה – הסרט אכן מורכב מסדרה של סצנות-שוט בודד שמצולמות בלונג שוט כאשר לרוב התחרשות מסוימת (מלבד הליכה מצד לצד) קורה רק בסופה. למרות שחלק מהסצנות די אפקטיביות במכלול הסרט די שעמם אותי.
טיאוון – נמצא בנטפליקס. לי הסרט הרגיש ארוך בטירוף (שעתיים וחצי) עם עוד כמה בעיות תסריט, אבל אני במיעוט, לדעתי.
לוקסמבורג – שוב די דייקת מבלי לראות.
גאורגיה – כמעט כנ"ל. מבחינתי אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי בעת האחרונה. בראיון הבמאית טענה שהיא בכוונת תחילה "לקחה דמות שבכל סרט טיפוסי הייתה דמות נשית שנית בלתי מורגשת" והתוצאה נכרת. הוא די דומה מבחינת המבע ל"אטלנטיס" האוקראיני (בסטטיות ואורך השוטים), אבל לעומת האחרון כאן זה הרגיש מאד וואנבי-ארטהאוס ושמעמם לכל אורך הדרך ותוסיף לזה סוף ביזארי ביותר… אבל הוא כאמור קטף חצי מהפרסים בסאן-סבסטיאן אז לך תדע…
קוסובו – "הוקרן" בחיפה (אני צפיתי כבר לפני דרך פסטיבל סרייבו, כזכור לי). הם מבטיחים שחלק מהסרטים יוקרנו בVOD שלהם, אז תעקוב אם תרצה, אני פחות התלהבתי (במילה המעוטה), כי זה בעיקר היו סדרה של תלונות הגיבור עד כמה מתנכלים אליו המקומיים, כי הוא מהגר (מאד מצליח יש להגיד).
שוויץ – גם הוא הוקרן בחיפה (וגם אותו ראיתי לפני). גם נינה הוס וגם לארס הדינגר מספקים הופעות די מרשמיות, אבל הסרט עצמו די גנרי.