בשנת הקורונה העניינים זזים לאט. יותר משבועיים מאז פרסמתי כאן את המקבץ הראשון, והנה התווספו עוד 10 מדינות למירוץ לאוסקר לסרטים בשפה שאינה אנגלית. בינתיים יש לנו 20 סרטים ברשימה, ועוד יותר מחודש עד הדד-ליין. אלו הם עשרת הסרטים הנוספים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):
דרום קוריאה: משרתו הנאמן (남산의 부장들) – מין הו וו
יש דיקטטור בשלטון. הוא עושה את כל מה שהוא יכול כדי לדכא כל התנגדות או ביקורת. בכוח. באלימות. באמצעים חוקיים יותר או פחות. לא, אני לא מדבר (רק) על אתם-יודעים-מי, אלא על הנשיא פארק צ'ונג-הי, ששלט ביד רמה בדרום קוריאה בין השנים 1962-1979. עלילת הסרט שדרום קוריאה שולחת לאוסקר השנה מתרחשת בחודשים האחרונים של כהונתו של צ'ונג-הי, שהסתיימה ברצח הנשיא. הנשיא פארק שולח את משרתו הנאמן, ראש שירותי הבטחון הקוריאנים, לארצות הברית, כדי לסכל כוונה של קודמו בתפקיד לפרסם חשיפה של שחיתויות של הנשיא. הרשות ניתנת לנקיטת כל צעד אפשרי, כולל הקטלני ביותר. בינתיים, בקוריאה, כמה אנרכיסטים מפגינים בדרישה לדמוקרטיה. ממלא מקומו של ראש שירותי הבטחון שנסע לארה"ב מציע להכניס את הטנקים כדי להשליט סדר ברחובות. הסרט עוקב אחר תהליך ההתפכחות של אותו נאמן לנשיא כאשר הוא נחשף לעומק השחיתות של השליט, כמו גם לכוונת הנשיא להשתמש בכוח חסר רחמים כנגד עמו שלו. ההתפכחות מגיעה לשיאה בסוף הסרט (רמז: תנחשו מיהו המתנקש. זה לא ספוילר לסרט. זה מבוסס על אירועים שאכן התרחשו).
אני לא חושב שזה יהיה הימור פרוע אם אומר שדרום-קוריאה לא תזכה השנה באוסקר, מה שלא אומר שהסרט שהם שולחים השנה לשיפוטה של האקדמיה האמריקאית הוא לא מעניין או מסקרן. לפי מה שקראתי על הבחירה הקוריאנית, חלק גדול מהסרט מעניין, אבל דרמטית לא עובד. הביקורות טוענות שהאפקט הדרמטי שלו קצת צולע בגלל העריכה המקבילה בין האירועים בארה"ב ובין מה שקורה בקוריאה, אבל כשמגיע יום ההתנקשות, המתח הדרמטי של השעון המתקתק כנראה עובד בכל זאת.
דרום קוראיה – לא, איתן, אתה לא חי בדיקטטורה אלא בדמוקרטיה. אילו היית מנסה לכתוב שורות אלו בקוראיה של אז היית מוצא את עצמך במרטף כלשהו, אבל עזוב למה להיכנס לדקויות… בכל מקרה, מדובר במותחן פוליטי מעולה.
אקוודור – פול ונגאס הוא לא בדיוק במאי מיומן ונופל בכל המלכודות ומוסיף עוד כמה בעצמו.
סינגפור – לפי מה שהבנתי הסרט אמור להיות זמין כאן באחד משירותי הVOD… הוא לא בדיוק קורע לב, אבל קטן ומרגש בסך הכל.
צ'כיה – אכן סיפור על רופא אלטרנטיבי מאד מפורסם (לפחות לפי הסרט) שידע לזהות מחלות לפי שתן ולתת צמחים שצריכים לרפא את אותן המחלות. הסיפור הפוליטי והרקע שלו מעולים, הקשר הרומנטי הרבה פחות… אבל סרט טוב בסך הכל ולא הייתי מוריד מכלל האפשרויות שימשיך שלב.
אלבניה – מסומן לי שדי אהבתי את "דלת פתוחה", אפילו מאד, אבל אני כמעט ולא זוכר פרט מהסרט למרות שצפיתי בו רק לפני כחצי שנה וזה לא סימן כזה טוב.