פרסי גויה 2021: המועמדויות

היום ב-11 בבוקר שעון ספרד התפרסמו המועמדויות לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לקולנוע. ספרד היא מהמדינות שספגו את הפגיעה הקשה ביותר בעולם מנגיף הקורונה (לפי סניור גוגל, האוכלוסיה בספרד מונה כ-47 מיליון תושבים. בשנה האחרונה מתו בספרד כ-53 אלף אנשים מקורונה), ובכל זאת, איכשהו, כדור הארץ ממשיך להסתובב. מסיבת העיתונאים שהתקיימה היום בצהרים היתה רצופה תקלות טכניות (כולל אחת משעשעת במיוחד, בה רשימת המועמדויות לפרס השחקנית נמצאה במעטפה שעליה היה כתוב "השחקן הטוב ביותר", וגם ההפך), אבל בסופה ניתן לראות מהם הסרטים שבכל זאת בלטו בספרד השנה.

אלו הם הסרטים העיקריים ברשימת המועמדויות לפרס גויה 2021:

אדו (Adú) – סלבדור קאלבו

הסרט המוביל במספר המועמדויות השנה זכה להצלחה קופתית בספרד, בעיקר כי הוא הספיק לצאת למסכים בינואר בשנה שעברה, ממש לפני שסגרו את הכל. "אדו" הוא מסוג הסרטים שהיו אופנתיים למדי לפני כעשרים שנה. סרטים שמספרים במקביל כמה סיפורים שאינם קשורים (למשל "מגנוליה". למשל "אהבה נושכת"). המיומנות של הבימוי היא אבן הבוחן להצלחה של הסרט: האם העריכה תהיה קצבית מספיק כדי לערב אותי רגשית בכל הסיפורים, האם המשחק והצילום והתסריט ידעו לתת משקל שווה לכל הסיפורים, ואיך יצליח הסרט בכללותו לקשר את כל הסיפורים ליצירה הומוגנית אחת.

"אדו" הוא סרט ספרדי שמתרחש באפריקה. סיפור 1: בצפון אפריקה, בשטח שנמצא בשליטת ספרד ומהווה מקור משיכה למהגרים שמבקשים לגנוב את הגבול לאירופה, אכן מגיע גל פליטים. כמה מהם מטפסים על הגדר, וכמה שומרים ספרדים המופקדים על הסדר במקום מנסים להוריד אותם. אחד השומרים מכה באלה את אחד המטפסים על הגדר. כתוצאה מהמכה אותו מהגר נופל ומת. במשפט שיתנהל לבירור המקרה, חבריו של אותו אחד שהיכה יצטרכו להחליט האם לספר את האמת, או לכסות עם שקר ולהציל את חברם מכלא ("אחד משלנו" גרסת ספרד?).

סיפור 2: בקמרון מתנהל ציד פילים לא חוקי. לאחד מאותם מבצעים של הציידים יש גם עדים בדמותם של שני ילדים (אחד מהם הוא אדו משם הסרט). הילדים מבינים שהציידים ירדפו אותם עכשיו כדי שהאמת לא תצא לאור, והם נמלטים על חייהם.

סיפור 3: באותה שמורת טבע המנסה למנוע ציד פילים חי גם גונזלו (בגילומו של לואיס טוסאר הותיק) עם ביתו המתבגרת סנדרה (אנה קסטיו, שזכתה לפני כמה שנים בפרס הגויה לשחקנית המבטיחה על תפקידה בסרט "עץ הזית"). גונזלו נכנס לעימות עם האנשים האחרים בשמורה והוא נאלץ לעבור משם למקום אחר. לא עוזר שהוא והבת שלו לא ממש מסתדרים.הטריילר מבטיח סרט מרשים, ועם זאת, לא בטוח ש"אדו" הוא אכן יצירה הומוגנית ששומרת על מתח ועניין לכל אורכה ובכל סיפור. "אדו", כאמור, הוא הסרט המוביל במספר המועמדויות לגויה, עם 14: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן מבטיח, שחקן משנה, תסריט מקורי, צילום, הפקה, סאונד, שיר מקורי, מוסיקה, עריכה, אפקטים, איפור, ועיצוב אמנותי.

הילדות (Las niñas) – פילאר פאלומרו

סרט התבגרות מהסוג הזה יכול להיות הכי מרגש בעולם, או מביך ומאוד לא נעים לצפיה. הכל תלוי ברגישות התסריט, הבימוי, והמשחק. בגדול מדובר כאן על סיפור התבגרות של ילדה בת 11. גילויי מיניות ראשונים, ובכלל, גילוי העולם שמסביב. סיפור שכזה מצריך רגישות מקסימלית שנמנע ממציצנות ובאמת הולך עם הילדה-נערה ומגלה איתה ביחד את העולם. חשש מספר אחד: גילוי העולם מקבל כאן קטליזטור חיצוני – ילדה חדשה מגיעה לבית הספר. היא החברה החדשה של הגיבורה, היא מגיעה מעיר אחרת עם רקע אחר. זה טריק תסריטאי שחוק, ובהרבה מקרים לא נחוץ. הילדה הרי תתבגר לכדי נערה בכל מקרה. לא בטוח שצריך זרז חיצוני להתבגרות. חשש מספר שתיים: הילדה לומדת בבית ספר קתולי, וכמו שניתן לראות בטריילר, החינוך שהיא מקבלת הוא שמרני. אני חושש שההתבגרות כאן תתקיים יותר כתגובת נגד לאיסורים של הדת, ופחות כתהליך טבעי. אמנם יש כאן תקופת זמן מוגדרת מאוד – הסרט מתרחש בשנת 1992, בזמן שהאולימפיאדה התקיימה בברצלונה, מה שמאפשר לתת קונטקסט רחב יותר לחיים של הילדה הספיציפית הזאת, ועוד אמנם – על כסא הבימוי יושבת אשה, כך שהיא לפחות יודעת על מה היא מדברת, שהרי היא עברה את ההתבגרות הזאת בעצמה, ועדיין, אני לא בטוח שהסרט הזה לא נופל למלכודות לא נעימות."הילדות" מועמד ל-9 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי ביכורים, שחקנית משנה, תסריט מקורי, צילום, עריכה, שיר מקורי, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

החתונה של רוסה (La Boda de Rosa) – איסיאר בויין

יש לפעמים סרטים שעוד לפני שראיתי אותם, אני יודע שלא מדובר ביצירת מופת, ועדיין אני מאוד מסוקרן מהם. לפי כל מה שקראתי על "החתונה של רוסה", מדובר כאן בסרט שיש בו מסר ברור מדי, בולט מדי, ועם זאת, מדובר, כנראה, בקראוד-פליזר מענג וכיפי.

איסיאר בויין היא במאית ספרדיה בת 53 עם פילמוגרפיה מכובדת מאחוריה. הסרט הכי מפורסם (והכי טוב) שלה הוא "קח את עיניי" המצוין מלפני כ-17 שנים, אבל זהו אינו הסרט היחיד שלה שראיתי. למעשה, הסרט הלפני האחרון שלה הוקרן בישראל לפני כשנתיים בהצלחה יחסית (סרט הריקודים החביב "יולי"). אז הנה מגיע סרטה האחרון של בויין, והוא דן, כמו רוב סרטיה, בנושא נשי: מהו מקומה של האשה בעולם. במרכז הסרט עומדת אשה בת 45 (בגילומה של קנדלה פניה המצוינת, שכבר שיתפה פעולה בעבר עם בויין כמה פעמים, וגם מוכרת מ"הכל אודות אמא", "טורמולינוס 73", ו"נסיכות", בין היתר) שמתחילה להרגיש שמשקלו של כל העולם יושב על כתפיה, והיא מתחילה להישבר. כן, היא עובדת בעבודה שהיא אוהבת (מעצבת תלבושות לסרטים), אבל השגרה מתחילה להעיק. אבא שלה לא מצליח להסתגל לחייו לבד אחרי שאשתו (האמא של הגיבורה) עברה מהעולם, והוא מחליט שהוא לא יכול לחיות לבד, אז הוא יעבור לגור איתה. אחיה (סרג'י לופז, שחקן מצוין שאנחנו מכירים מ"הארי חבר אמיתי", "יחסים פורנוגרפיים", ו"המבוך של פאן". לופז קצת נעלם לנו בשנים האחרונות) שמנהל בית ספר לשפות, חי חיים מבולגנים למדי עם משפחה מסוכסכת משלו (הוא גרוש עם ילדים). אחותה היא מתורגמנית שלא מצליחה לקיים קשר רומנטי ארוך טווח. והילדה הגדולה שלה, שחיה בכלל במנצ'סטר ולה כבר יש תאומים משלה. בין כל הדמויות האלו, וסתם מטלות יומיומיות, רוסה מרגישה שכל העולם סוגר עליה, שהיא דואגת לכולם, ואף אחד לא דואג לה. אז היא מחליטה לברוח. יום אחד היא קמה ועוזבת, חוזרת אל המקום שבו גדלה, מחפשת לפתוח מתפרה משל עצמה, ולהתחתן…עם עצמה. אבל, כמו שרואים בטריילר, כשכוווולם שומעים את המילה "חתונה", הבלגן מתחיל. והשקט הנפשי שהיא חיפשה לעצמה שוב מתפוגג.

"החתונה של רוסה" מועמד ל-8 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (בויין), שחקנית (קנדלה פניה), שחקנית מבטיחה, שחקנית משנה, שחקן משנה (סרג'י לופז), תסריט מקורי (בן זוגה בחיים של בויין, פול לאברטי, התסריטאי הקבוע של קן לואץ', הפעם לא היה מעורב בסרט הזה), ושיר מקורי.

סנטימנטלי (Sentimental) – ססק גיי

נדמה לי שסוג הסרטים הזה הכי פחות מסקרן אותי. הסרטים שהם כמו תיאטרון מצולם. הבמאי אמנם כבר ותיק ומיומן (סרטו הקודם של ססק גיי היה "טרומן" היפה. גיי כבר יוצר סרטים יותר מ-20 שנה), אבל יש כאן 4 אנשים בלוקיישן אחד. והם מדברים כל הסרט. יש מעט מאוד סרטים שיוצאים מזה בכבוד. חוויאר קאמארה ("דבר אליה", "טרומן") חוזר כאן לשתף פעולה עם גיי בתפקיד גבר שחי עם בת זוגו כבר הרבה שנים, והשגרה כבר שחקה אותם. הם בעיקר רבים. יום אחד האשה מזמינה את השכנים מלמעלה, שנדמה שהם בזוגיות טובה יותר. והם אכן מגיעים, והסרט כולו הוא כנראה דיון בזוגיות בחיים המודרנים. כמובן שהשיחה גולשת לעניינים סקסואלים, אני רק לא בטוח מה המשקל של הדיון המיני בתוך הדיון הכללי, ועל כל מקרה, להבנתי כל הסרט מתרחש בתוך הבית, ויש בו רק 4 שחקנים, כך שיש כאן כנראה גם משהו מאובן ומלאכותי. "סנטימנטלי" (טריילר) מועמד ל-5 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן (קאמארה), שחקנית מבטיחה, שחקן משנה, ותסריט מעובד.

אן (Ane) – דויד פרז סאניודו

בשנים האחרונות עולה בהדרגה מספרם של הסרטים הספרדים דוברי השפה הבאסקית. "אן" הוא עוד אחד כזה, ונדמה לי שהוא מספר את סיפורם של האנשים שמרגישים שהם נמחצים תחת המחלוקות הפוליטיות שמטלטלות את ספרד בשנים האחרונות. במרכז הסרט עומדת דמותה של אם חד הורית. היא עובדת בעבודה מזדמנת כמאבטחת של אתר שבו מונחת מסילת רכבת שנמצאת במרכז מחלוקת פוליטית בחבל הבאסקי של ספרד. היא גרושה ומסוכסכת עם בן זוגה לשעבר, והבת המתבגרת שלה, היא אן משם הסרט, היא בת עשרה טיפוסית, מה שאומר שגם שם אין מערכת יחסים רכה ואוהבת. ואז, יום אחד, אן נעלמת. בהתחלה האם לא עושה מזה עניין. היה ויכוח גדול אתמול, אז היא בטח משחררת קיטור. היא תחזור. אבל כשהבת לא חוזרת, הדאגה לשלום הבת מתחילה לכרסם, והחיים של הגיבורה גם כך לא מזהירים, אז עכשיו בכלל הכל מתפרק. יש כאן בסיס לדרמה מטלטלת למדי.

"אן" מועמד ל-5 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי ביכורים, שחקנית, שחקנית מבטיחה, ותסריט מעובד.

אקלארה (Akelarre) – פאבלו אגרו

שיז א וויץ', ברן הר…

לפי מה שקראתי על הסרט, כמו גם לפי הטריילר, מדובר ביצירה רצינית להחריד, אבל האסוציאציה הפרטית שלי היא דווקא אותו קטע מתוך הסרט של מונטי פייטון…

במאה ה-17, הגברים נמצאים בים, מביאים פרנסה הביתה כמלחים, והנשים נשארות לבד בבית. אחת הנשים מוצאת זמן כדי לרקוד עם חברותיה ביער. במקום עובר מלך עם משלחת, והוא מחליט לעצור ולאסור את הנשים. הוא מעביר אותן סדרת חקירות כדי להכריח אותן להודות שהריקודים שלהן ביער הם בעצם חלק מטקס ה"אקלארה", טקס שבו השטן מעביר את עוזריו מבחן קבלה, כאשר חלק מהדרישות הן הזדווגות עם נשים. אני מניח שיש כאן איזשהו משל פוליטי (המלך ספרדי, הנשים באסקיות), אבל כל ההפקה המנופחת לא מסלקת לי את ההרגשה שהמשל שקוף מדי, ואין כאן ממש עניין בחיי הנשים או אפילו המלך, ויש כאן אפילו חשש למה שנקרא "פורנו עינויים"."אקלארה" לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הוא מועמד ל-9 פרסי גויה אחרים: פרס השחקנית, צילום, הפקה, סאונד, מוסיקה, אפקטים, איפור, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

חוף שחור (Black Beach) – אסטבן קרספו

לפעמים צריך גם סרטים כאלו. סרטי אקשן שכל מה שהם רוצים לעשות זה לתת בידור טוב. מתח על קצה הכסא. אסקפיזם. דברים כאלו לא חייבים להיות באנגלית. "חוף שחור", עושה רושם, הוא סרט מתח-אקשן בספנגליש. במרכזו דמות של מתווך יהיר ועשיר (בגילומו של ראול ארבלו, שחקן עולה בספרד, שהוא גם במאי שכבר יש לו הצלחות גם בשטח הזה) שעומד לפני קבלת עבודה שתסדר לו את החיים. בניו יורק. עם האשה שהוא אוהב. בתיווך אמא שלו, דיפלומטית באו"ם. רגע לפני שהוא עוזב את ספרד בדרך לחיים הטובים הוא צריך להשלים עבודה אחרונה – לתווך במקרה חטיפה של איש עשיר באפריקה. הקאץ' – החוטף הוא חבר מהעבר. קנדלה פניה נמצאת גם כאן, והטריילר מרשים מאוד, גם אם זה די ברור שלא מדובר כאן בדרמה עמוקה. גם "חוף שחור" לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל יש לו 6 מועמדויות אחרות: לפרס הצילום, הפקה, סאונד, עריכה, אפקטים, ועיצוב אמנותי.

אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדים לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לשנה זו. עוד כמה הערות:

מבין חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, רק שניים מועמדים לפרס הבימוי (ועוד שניים לפרס בימוי הביכורים).

איזבל קואסט היא במאית שהיתה לה הצלחה בתחילת האלף ("חיי בלעדי", "הסוד שמאחורי המילים"), ומאז היא קצת נעלמה. לפני כמה שנים היה נדמה שהיא חזרה, אחרי שזכתה במפתיע בפרס הגויה לסרט הטוב ביותר עם "חנות הספרים" (שהופץ בישראל והתגלה כסרט בינוני למדי). השנה היה לה סרט חדש שנקרא "שלג בבנידורם", אבל הסרט הזה קיבל מהאקדמיה הספרדית רק 2 מועמדויות: לפרס הבימוי, ולהפקה.

לפרס הסרט הזר דובר הספרדית מועמדים: "החפרפרת" (סרט דוקו חביב שהוא נציג צ'ילה לאוסקר), "אני לא כאן" (נציג מקסיקו לאוסקר), "האשה הבוכייה" (נציג גוואטמלה לאוסקר), ו"נשכחים" (נציג קולומביה לאוסקר).

לפרס הסרט האירופי מועמדים: "קורפוס כריסטי" (היה מועמד לאוסקר בשנה שעברה. נציג פולין), "קצין ומרגל" (צרפת), "נופל" (בכורת הבימוי של ויגו מורטנסן. קו-פרודוקציה קנדית-דנית-בריטית), ו"האב" (הדרמה הבריטית המאוד מסקרנת בכיכובם של אנת'וני הופקינס ואוליביה קולמן). מעניין לציין שגם "נופל" וגם "האב" מתעסקים בהתמודדות עם אלצהיימר.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-6 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פרסי גויה 2021: המועמדויות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s